ברגעים אלה ממש, כ-6,000 לווייני סטארלינק של חברת ספייס אקס מקיפים את כדור הארץ ומספקים אינטרנט מהיר מהחלל לכ-3 מיליון משתמשים בכ-80 מדינות. אבל האם כוכבי לכת נוספים יצטרפו בקרוב לשירות? ייתכן מאוד שכן. סוכנות החלל האמריקאית נאס"א הודיעה בשבוע שעבר שתעניק לחברה מענק לבדיקת האפשרות להציב לווייני סטארלינק גם במסלול סביב מאדים.
בינואר השנה פרסמה התוכנית לחקר מאדים (Mars Exploration Program) קול קורא לתעשיית החלל להגיש לה דו"חות לגבי שירותים אפשריים, כגון הטסת מטענים למאדים, הקמת תחנות ממסר בין מאדים לכדור הארץ ופיתוח מערכות לדימוי פני השטח של כוכב הלכת. כעת הודיעה נאס"א כי תעניק 12 מענקי היתכנות כאלה, כל אחד בסכום ראשוני של בין 200 ל-300 אלף דולר, ל-9 חברות פרטיות בארה"ב. בין הזוכות אפשר למנות ענקיות כלוקהיד מרטין ו-ULA לצד חברות הזנק כבלו אוריג'ין, פיירפליי ואסטרובוטיק. אך כמו תמיד, את מירב תשומת הלב מקבלת ספייס אקס, שנתבקשה להכין הצעה מסודרת לפרישת לווייני סטארלינק במסלול סביב מאדים.
במאדים ידלגו על שלב המודם
הרעיון לא אמור להפתיע את מי שעוקב אחר מייסד החברה אילון מאסק. למעשה, מאסק מלכתחילה ייסד את ספייס אקס כדי להפוך את האנושות לציוויליזציה מולטי-פלנטרית וליישב כמיליון בני אדם במאדים עד 2060. את אמצעי התחבורה לשם הוא בונה בימים אלה: חללית הסטארשיפ הרב-שימושית, שתהיה הגדולה והעוצמתית בהיסטוריה ותישא עד כ-100 אסטרונאוטים מדי שיגור.
אלא שכל אותם מתיישבים יזדקקו לתקשורת: כדי לתקשר עם כדור הארץ, כדי לתקשר זה עם זה וכדי לשלוט על כל הרובוטים שיאפשרו להם לחיות בסביבה הקיצונית. שלא כמו בכדור הארץ, במאדים אין כל תשתית סלולרית או אינטרנטית כמו סיבים ואנטנות, ולמתיישבים לא יהיה זמן – ולא יהיו משאבים – להתחיל לבנות תשתית כזו. לכן הפתרון האידיאלי הוא לספק להם אינטרנט מהחלל.
"אני חושבת שמערך כמו סטארלינק יהיה קריטי בהרבה מסביב למאדים", אמרה נשיאת ספייס אקס גווין שוטוול ב-2020, ומאסק עצמו פירט בשנה שעברה ששני מערכי הסטארלינק יתקשרו אחד עם השני באמצעות תחנות ממסר מבוססות לייזר – בשאיפה להגיע לתעבורת נתונים בין כוכבי הלכת של טרה-בית או פטה-בית.
תעשיית החלל כמנוף ליתרון על סין
הפנייה של נאס"א למגזר הפרטי מגיעה על רקע קשיים בתוכנית המורכבת שלה ושל סוכנות החלל האירופית למשימת איסוף הדוגמיות הראשונה ממאדים. לפי התוכנית המקורית, רובר של נאס"א עתיד להשתגר למאדים ב-2028, לאסוף את דוגמיות הקרקע שהרובר פרסווירנס מסמן בימים אלה, ולהביא אותן לרכב המראה מאדימי נוסף (לא זה שהנחית את הרובר). רכב ההמראה השני יהיה מרקיע דו-שלבי, שישתגר מאדמת מאדים ויכניס את הדוגמיות למסלול סביב כוכב הלכת. שם, בגובה של כ-400 ק"מ מפני השטח, יחבור רכב ההמראה למקפת מתודלקת של סוכנות החלל האירופית – שתשלח את המיכל עם הדגימות יקרות הערך לכיוון כדור הארץ.
אולם לוח הזמנים הלך ונמתח עד 2040, ותקציב התוכנית הלך והתנפח ל-11 מיליארד דולר. בחודש שעבר הגיעו מים עד נפש, ומנהל נאס"א ביל נלסון הודיע שהתוכנית לא תאושר במתכונתה הנוכחית: "משימת החזרת דוגמיות ממאדים תהיה אחת המשימות המורכבות בתולדות נאס"א, אך השורה התחתונה היא שתקציב של 11 מיליארד דולר הוא יקר מדי, ותאריך חזרה של 2040 הוא מאוחר מדי".
נלסון הוסיף כי 2040 הוא העשור שבו נאס"א מתכננת להנחית את האסטרונאוטים הראשונים על מאדים, שגם הם מן הסתם יאספו דוגמיות קרקע ולייתר בכך את המשימה הרובוטית. לא פחות מדאיגה מבחינת האמריקאים היא האפשרות שהסינים יקדימו אותם: סין עובדת על משימת איסוף דוגמיות למאדים במתכונת משימות צ'נגאה 5 וצ'נגאה 6 לירח. המשימה צפויה להיות מצומצמת בהרבה מהמשימה האמריקאית-אירופית, לאסוף מעט דוגמיות בצורה כמעט "עיוורת" ולהביא אותן לכדור הארץ כבר ב-2031. וכמובן, תמיד ישנה האפשרות שספייס אקס תשגר אסטרונאוטים למאדים באופן פרטי, כשהיא מקדימה הן את סין, הן את נאס"א.
הפנייה של נאס"א לחברות הפרטיות כדי לחלצה מהתסבוכת היא הוכחה נוספת להצלחת מהפכת "החלל החדש" ולכוחה ההולך וגדל של תעשיית החלל האמריקאית. יודגש כי אף סוכנות החלל עוד לא הביאה דוגמיות קרקע ממאדים לכדור הארץ, משימה שנחשבת לגביע הקדוש של המדעים הפלנטריים בכלל ושל החיפוש אחר חיים במערכת השמש בפרט. גם 70 שנה אחרי שנאספו, מדענים עדיין חוקרים את דוגמיות הקרקע שנאספו מאדמת הירח במשימות אפולו, וכל גרם מאדמת מאדים צפוי לעבור שורה אינסופית ומתחדשת של מבחנים ומבדקים במעבדות המשוכללות ביותר. האומה הראשונה שתחזיר דגימות קרקע ממאדים צפויה אפוא לפרסם ראשונה תגליות רבות – ואולי אפילו למצוא סימנים לחיים.