נכון לשנת 2014, 11 מדינות הצליחו לפתח יכולות טכנולוגיות מספקות כדי לשגר לווין מפיתוח עצמי אל החלל. אחת מן המדינות הללו היא ישראל, אשר בשנת 1988 הייתה למדינה השמינית שעושה זאת כששיגרה את הלוויין אופק 1 אבל הוא היה רק ההתחלה. השמות "אופק" ו"עמוס" דווקא זכו לפרסום לא מבוטל, ורבים כיום מכירים אותם בתור לוויינים ישראלים. כולם גם מכירים את סיפורו הטראגי של האסטרונאוט הישראלי הראשון אילן רמון המהווה סמל ומקור השראה עבור דור הישראלים הבא שיגיע לחלל. אולם הסיפור הישראלי בחלל אינו מתמצא בכך. לאורך השנים התפתחה בישראל תעשיית חלל ייחודית בעלת יכולות מרשימות ותרומה משמעותית ברמה הלאומית והבין לאומית כאחד. הטכנולוגיה הישראלית בעלת יכולות מרשימות בתחום הלוויינות הזעירה, בתחום אמצעי החישה מרחוק ובתקשורת לוויינים. בשנים האחרונות מתקיימים שיתופי פעולה רבים עם סוכנויות חלל בולטות ברחבי העולם כמו סוכנות החלל האמריקנית (NASA), האירופית (ESA), הצרפתית (CNES), האיטלקית (ASI) ועוד. בישראל נערכים גם כנסים בין-לאומיים בולטים בתחום האווירונאוטיקה וחקר החלל, ותעשיית החלל המקומית מבססת את מעמדה כגורם משמעותי בקרב "מועדון החלל" היוקרתי.