התשובה היא במפרץ מקסיקו לפני כ- 65 מיליון שנה. אילו הייתם יכולים לשגר את עצמכם לאותו מקום וזמן למספר שניות והייתם מביטים למעלה, הייתם עדים למחזה שקשה לדמיין.
אבל לפני שנסביר מה בדיוק קרה שם, צריך לשאול קודם, מדוע בכלל השמים כחולים? הרי אם האוויר שקוף, איך זה שאנחנו לא רואים את החלל השחור גם ביום? הסיבה היא משום שאור השמש אינו מגיע אלינו ישירות, אלא מתפזר כתוצאה מחלקיקים זעירים באוויר האטמוספירה, חלקיקים כמו אטומי חמצן וחנקן וכן גם אבק וטיפות מים זעירות. על הירח, למשל, כיוון שאין אוויר שיפזר את האור, השמיים שחורים גם לאור יום.
אוקי, אז השמיים מוארים כי האור מתפזר דרכם, אבל למה הם דווקא כחולים?
כשהעין קולטת צבע מסוים, היא למעשה קולטת אור באורך גל מסוים. מתברר שאורכי הגל המתפזרים באטמוספירה הכי טוב, הם אלה שאורכם שווה לגודל החלקיקים המצויים באמטוספירה ואלו הם אורכי הגל הקצרים, אלה שאנחנו קולטים בתור צבע כחול וסגול.
ומה קורה כשאסטרואיד בגודל של הר אוורסט חותך את אוויר האטמוספירה במהירות עצומה? הוא הודף את האוויר לצדדים כדי לפלס לעצמו דרך קדימה, כך שמאחוריו נוצרת "מנהרה" של חלל ריק מאוויר. ממש כפי שקורה כשיורים ברובה מתחת למים:
זה אומר שלוּ הייתם מביטים מעלה ברגע הגורלי ההוא, בדיוק מתחת לאסטרואיד שפילח את השמים לפני 65 מיליון שנה, ככל הנראה הייתם רואים שפיסת השמיים שמאחוריו היא כתם הולך ומשחיר. מה שהייתם רואים, למעשה, זה את החלל החיצון מבעד לכיפת השמיים.
כמובן, זה היה קורה למשך זמן קצר למדי כי האוויר היה קורס חזרה וממלא את ה"חור". כמו כן, ממילא לא ישאר לדינוזאור שלנו הרבה זמן להתפעל מהשמיים המוזרים האלה, לפני שיגיע הפיצוץ האדיר.
כמה אדיר? פי שישה וחצי מיליארד מעוצמת פצצת האטום שהטילו האמריקאים על הירושימה במלחמת העולם השניה.
אין צורך לומר שלדינוזאור שלנו אין סיכוי, נכון? אבל רגע… מה לגבי הדינוזאורים בצד השני של העולם? מדוע הם נפגעו?
תנו לנו לנחש מה אתם חושבים: פגיעת האסטרואיד גרמה לאבק להתרומם בכל העולם וחסום את אור השמש במשך שנים רבות? ובכן, תיאוריה אחרת תשנה את כל מה שחשבתם על הכחדת הדינוזאורים.