מדוע מתרחש מטר המטאורים?
מטר מטאורים מתרחש כאשר כדור הארץ חוצה נחילי אבק, תוך כדי הקפתו את השמש. נחילים אלו הם מזכרת קטנה מכוכב שביט (ולעתים נדירות גם אסטרואיד) שעבר שם. כשהשביט הקפוא מתקרב לשמש, הקרח המצוי בפניו מתחמם והופך לגז ותוך כדי כך משחרר גרגירי אבק הכלואים בתוך הקרח. גרגירי האבק, שמסתם נעה בדרך כלל בין אלפית למאית הגרם, ממשיכים להקיף את השמש במסלול דומה למסלול השביט. פעם בשנה, בתאריך קבוע פחות או יותר, חוצה כדור הארץ את מסלול חלקיקי האבק, ומושך אליו את הגרגירים בכוח הכבידה. אלו נכנסים במהירויות גבוהות מאוד לאטמוספרה - 41 ק"מ לשנייה! -מתחממים ותוך כדי כניסה לאטמוספרה משאירים שובל של אור. זאת משום שהגזים באטמוספרה שדרכם עברו החלקיקים מתחממים מאד, עד כדי כך שאלקטרונים ניתקים מהאטומים. כשהם שבים, הם עושים זאת תוך כדי פליטת אור כחלחל, מה שהמקנה את המראה המרהיב של ה"כוכב הנופל".
לכדור הארץ לוקח כמה ימים לעבור את הנחיל הזה. הפעם הוא יעשה זאת מה- 12/7 עד ה-23/8 ויעבור דרך חלקיק האבק שהשאיר לנו למזכרת השביט המחזורי "96P/ MachHolz". הלילה נגיע לשיא המטר – כלומר כדור הארץ יעבור באזור הצפוף ביותר של נחיל האבק.
לא כדאי שתבנו על מופע זיקוקים פרוע ומרהיב בשמיים, שכן מטר האקווארידים הדרומי נחשב לבינוני ודי חיוור. במיקום ובתנאים אופטימליים יהיה ניתן לספור כ-16 מטאורים בשעה, וכאן, בישראל, נוכל לראות בערך 70% מהם, בתנאי שהשמיים יהיו ללא עננים. בכל מקרה, לאלה מכם הששים לקראת ביקורים של גרמי שמים מהחלל החיצון זו סיבה למסיבה כפולה, כי כדי לחמם קצת את האווירה החליט גם מטר הקפריקורנידים להצטרף. גם מטאורים אלה יגיחו מדרום השמיים - הפעם מקבוצת הגדי (קפריקורוס).
הקפריקורנידים נכנסים לאטמוספירה במהירות איטית יחסית – 23 ק"מ לשנייה בערך – והמטר הזה דליל מאוד- רק כ 5 מטאורים לשעה. ואולם, יחסית לקווארידים החיוורים מטר הקפריקורנידים מתאפיין במטאורים צהובים ובהירים מאוד הנראים ככדורי אש בשמיים, כך שאין סיכוי שלא תבדילו ביניהם.
