הלילה, (ראשון), יעבור הירח בין כדור הארץ לבין צביר "היאדות" בקבוצת שור. ההיאדות הן צביר כוכבים פתוח (השני הוא הפליאדות)- כלומר, קבוצת כוכבים שנוצרו יחדיו במישור דיסקת הגלקסיה. אחדים מהכוכבים יוסתרו על ידי הירח למשך דקות ספורות ואז יפציעו שוב מצדו השני.
כיצד צופים?
צביר ההיאדות מהווה את ראש השור בקבוצת הכוכבים ובשעה 21:00 הירח יחלוף סמוך מאוד, צפונית לכוכב גמא בצביר, המציין את קדקודו המערבי של המשולש המרכיב את צביר ההיאדות ואת ראש השור. אפשר לראות את הירח מתקרב אל הכוכב במשקפת שדה. הירח יהיה מצוי מעט מעל האופק המזרחי בעת ההתקבצות.
למה כדאי להביט למעלה?
ראשית, משום שזה מקל על הזיהוי. אם את הירח הצלחתם לאתר בשמים, תוכלו בקלות לאתר גם את הצביר. ואז דעו שאתם מתבוננים בתופעה שממש עוד מעט עומדת להתפוגג (וכשאנחנו אומרים "עוד מעט אנחנו מתכוונים לכמה מאות מיליוני שנים סך הכל; לא ביג דיל על ציר הזמן של היקום).
כוחות המשיכה בין כוכבי הצביר הפתוח חלשים יחסית לכוחות הכבידה שמפעילים עליהם שאר כוכבי הגלקסיה, ולכן הם הולכים ומתפשטים להם, עד לפרימה מוחלטת! הכוכבים הנמצאים בצביר הם כוכבים צעירים יחסית, מסיביים, חמים ובעלי תוחלת חייהם קצרה, יחסית לשמש.
כמו כן, ה"טיול" הקצר של שכננו הירח יכול בהחלט לתת לנו איזושהי פרספקטיבה על המרחקים הבלתי נתפסים של היקום, ולכל הפחות, אלה שבמסגרת גלקסיית הבית שלנו, שביל החלב. מזווית הראייה שלנו, הירח חוצה את הצביר בנחת תוך שעות ספורות, בעוד שבמציאות, לאור היה לוקח לחצות את הצביר עצמו, במהירות של כ 300 אלף קילומטרים בשנייה, 15 שנה!
צביר היאדות נמצא במרחק של כ-151 שנות אור ממערכת השמש, ומכיל כ-400 שמשות. גילו המוערך מופלג יחסית לצביר פתוח: כ-800 מיליוני שנים. ככל הנראה, הוא כבר הספיק לאבד חצי מהמסה ההתחלתית שלו מאז ימי היווצרותו.
