החלל הוא גדול, וזו הסיבה העיקרית שאנחנו לא שומעים כל יום על התנגשויות לוויינים. עם זאת, הסטטיסטיקה מספרת שעד כה – שנת 2020 – אירעו כ-290 אירועי התנגשות של פסולת חלל בפסולת חלל – או של פסולת חלל קטנה בלוויינים או בתחנת החלל הבינלאומית. אבל היו גם פגיעות גדולות בהרבה, של לוויינים בלוויינים.
בפברואר 2009 התנגש לוויין רוסי ישן בלוויין תקשורת אמריקני של חברת אירידיום תקשורת. הלוויין הרוסי, קוסמוס-2251, היה לוויין צבאי ששוגר ב-1993 ויצא מכלל שימוש ב-1995, כלומר היה פסולת חלל. ואילו הלוויין האמריקני, אירידיום-22, שוגר ב-1997, נמנה עם 66 לוויינים במערך של חברת אירידיום, ועדיין היה פעיל בזמן התאונה. הלוויינים התנגשו בגובה של 789 ק"מ מעל סיביר ובמהירות של 42,000 קמ"ש.
כ-2,000 רסיסים הגדולים מ-10 ס"מ, ועוד אינספור רסיסים קטנים יותר, התפזרו בעקבות ההתנגשות. חלקם הספיק להישרף באטמוספירה, וחלקם יהיה איתנו לעוד שנים רבות. ב-2012, חתיכה קטנה מקוסמוס-2251 חלפה במרחק מבהיל של 120 מטר מתחנת החלל הבינלאומית. ששת אנשי הצוות תפסו מחסה בחללית סויוז שעגנה בתחנה.
4EDd2yM6WsAAJVU6.jpg
למעשה, החלל הקרוב לכדור הארץ צפוף עד כדי כך שגם בלי פסולת חלל, כלומר כלי שאבדה עליו השליטה, קיימת בו סכנת התנגשות מתמדת. רק ב-2019 נמנע אסון כבד כאשר הלוויין אאוליס של סוכנות החלל האירופית ביצע תמרון חירום כדי לחמוק מהתנגשות עם לוויין ממערך 12,000 לווייני התקשורת סטארלינק של אילון מאסק. אגב, אם הפרויקט של סטארלינק יתממש במלואו, מספר הלוויינים הפעילים יגדל פי חמישה, ואנחנו צפויים לראות הרבה מאוד התנגשויות וכמעט-התנגשויות בחלל.
5Snapshot - 2.jpg
אבל ההתנגשויות והכמעט-התנגשויות האלה הן כאין וכאפס לעומת טיפשות האדם, שבכוונה תחילה יצר הרבה מהזיהום שאנו רואים בחלל. אז מה היה האסון הסביבתי החמור ביותר בחלל?