כוכב הלכת נוגה הוא גיהינום עלי אדמות. אפילו הרובוטים שלנו אינם שורדים על פני השטח של נוגה. עם זאת, בגובה של בערך 50 ק"מ מעל פני השטח של הכבשן של נוגה אנחנו מוצאים את התנאים הנוחים ביותר לבני אדם במערכת השמש, אחרי כדור הארץ כמובן.
בגבהים כאלה, הטמפרטורה היא כ-30 מעלות צלזיוס והלחץ האטמוספירי דומה לזה של פני השטח בכדור הארץ. גם אם יהיו לנו מושבות ענק במאדים, כמו שמציע אילון מאסק למשל, המתיישבים לעולם לא יוכלו להסתובב ללא חליפות לחץ. המקום היחיד במערכת השמש שבו ניתן להסתובב ללא חליפות חלל הוא העננים של נוגה.
יתרה מכך, בזמן שהאטמוספירה המאדימית הדלילה תחשוף את המתיישבים לקרינה סולארית וקוסמית מסוכנת, בגובה של 50 ק"מ הכיסוי האטמוספירי שמציע נוגה דומה לכיסוי האטמוספירי על פני השטח של כדור הארץ. אומנם אין לכוכב הלכת שדה מגנטי המגן מפני חלקיקים טעונים המגיעים מהשמש, אבל יש לו שכבת אוזון שמסננת חלק מהקרינה העל-סגולה המזיקה.
לנוגה יש עוד יתרון שאין לשום כוכב לכת זר: המסה שלו. טכנולוגיות מתקדמות יכולות לדמות אור וחושך, לספק אוויר ומים ולהגן עלינו מפני פגעי החלל. אבל שום טכנולוגיה נוכחית, אף לא תאורטית, אינה יכולה לייצר כבידה מלאכותית על פני השטח של עולם אחר. מתיישבים במאדים ייאלצו להתמודד עם שליש מכוח הכבידה של כדור הארץ. עצמותיהם ייחלשו, שריריהם יתנוונו, גופם יתארך ושריר ליבם יתרחב. ספק אם מתיישבי מאדים, או ילדיהם, יוכלו לחזור לבקר בעולם הבית שלהם מבלי לקרוס פיזית. בנוגה, לעומת זאת, הכבידה היא כ-90% מזו של כדור הארץ, וגוף האדם ירגיש פחות או יותר בבית.
הצעות ליישב את האטמוספירה של נוגה נשמעות כבר מראשית שנות ה-70, במודל של ערים מרחפות. למעשה, מאחר שתערובת הגזים שאנו מכנים בחיבה "אוויר" קלה בהרבה מאטמוספירת הפחמן הדו-חמצני של נוגה, בלון עם אוויר לנשימה ירחף ללא קושי על גבי העננים. הערים המרחפות יוכלו לרתום את הרוחות העזות בנוגה כדי לשוטט בחופשיות וללא שימוש בדלק, להפיק חשמל מקרינת השמש העזה ולתכנן את מסלולן כך שיהיו לעד בקו התפר הקריר והנעים שבין יום ללילה, ולחלופין להקיף את כוכב הלכת כדי "לזרז" את מחזורי היום והלילה האיטיים.
ומי יודע – אם נגור יום אחד בקצה העננים של נוגה, אולי נפגוש שם צורות חיים.