ברגעים אלו ממש הולך ומתקרב אל כדור הארץ האסטרואיד 2010 VK139. האסטרואיד הזה גדול למדי – קוטרו המוערך הוא בין 48 ל-110 מטר, כך שעדיף לכל החי והצומח על פני הפלנטה שלנו לא לפגוש אותו מקרוב. אל דאגה, אין חשש לכך. האורח המנומס יגיע ב-15 בנובמבר עד למרחק מינימלי של כ-2.44 מיליון ק"מ מאיתנו – מרחק הגדול פי 6 ממרחק הירח – כשהוא נע במהירות של 14 ק"מ לשנייה, ואז יפנה במסלולו האליפטי ויחל להתרחק מאיתנו.
מערכת השמש שלנו משופעת בשברי סלעים ענקיים, חסרי צורה, הנקראים אסטרואידים. רובם המוחלט של האסטרואידים סובב סביב השמש ב"חגורת האסטרואידים", הממוקמת בין מסלולו של מאדים למסלולו של צדק. אולם לעיתים חולפים אסטרואידים גם ליד כדור הארץ. מספיקה סטייה מזערית במסלולו של אסטרואיד אחד קטן כדי להכניסו למסלול פגיעה חזיתית בכוכב הלכת השברירי שלנו. המין האנושי, כמובן, אינו יושב בחיבוק ידיים, וברגעים אלו טובי המוחות חוקרים ומחפשים פתרונות יצירתיים להצלת האנושות. ארגונים בינלאומיים וסוכנויות חלל מודעים כבר עשרות שנים לסכנה הקוסמית האורבת לנו מעבר לפינה; נאס"א הקימה את "המשרד להגנה פלנטרית", ארגון שכל תפקידו הוא לאתר אסטרואידים מסוכנים, לבדוק אם הם נמצאים במסלול התנגשות בנו, ואם כן – למצוא דרך להסיט אותם ממסלולם.
האורח שלנו, 2010 VK139, נמצא במעקב צמוד כבר 11 שנים, מאז גילויו ב-2010, כפי שמרמז שמו. מדוע מעקב צמוד אחרי כל אסטרואיד קטן הוא הכרחי? מפני שרוב הפתרונות המוצעים להגנה מפני אסטרואידים יהיו יעילים אך ורק אם האיום יתגלה די זמן לפני מועד ההתנגשות. במקרה כזה תספיק הסטה מזערית של האסטרואיד: זו, לאורך שנים, תתורגם לשינוי גדול במסלולו, ושינוי זה יבטיח שהאסטרואיד יפספס את הפלנטה הקטנה שלנו.
orbit-viewer-snapshot (1).jpg
השיטה היעילה ביותר להסטת אסטרואיד ממסלולו היא פשוט להתנגש בו עם חללית. רעיון אחר הוא להציב חללית גדולה סמוך לאסטרואיד, כך שעצם נוכחותה תשרה עליו כוח כבידה אשר יגרום להסטה. שיטות אקזוטיות יותר הן צביעת האסטרואיד בשחור או בלבן, ואף עטיפתו בנייר אלומיניום, כך שהחזר הקרינה מהשמש (או היעדרו) יסיט אותו ממסלולו.
