אם היינו עומדים על פני נפטון (הוא ענק קרח, כך שאין לו ממש "פני", אבל שיהיה) בשיא הצהריים ובאמצע הקיץ, הסביבה הייתה נראית לנו חשוכה כבדמדומים אחרונים כאן בכדור הארץ. למעשה, נפטון מקבל רק כאלפית מאור השמש ששוטף את עולמנו. הוא כל כך רחוק, קר וחשוך, שהוא כוכב הלכת היחיד במערכת השמש שאי אפשר לראות בעין בלתי מזוינת מכדור הארץ (את אורנוס ראו תמיד, אך הקדמונים טעו לחשוב שמדובר בכוכב שבת). אך בלילה שבין ה-31 במאי ל-1 ביוני, כוכב הלכת האחרון יתקבץ בשמיים עם הירח שלנו – וזאת הזדמנות מצוינת לבעלי טלסקופים לכוון ולמצוא את נפטון החיוור. ונדגיש כי אפשר לראות את נפטון במשקפת שדה, אך כדי לראותו כדסקה כחולה, עדיין נדרש טלסקופ חובבים המגדיל פי 150.
בזמן ההתקבצות, בליל ה-31 במאי, הירח, שיהיה סמוך לרבע האחרון, יתקרב אל כוכב הלכת נפטון. לאחר חצות הלילה, כלומר טכנית כבר ב-1 ביוני, יצביע קו הצל (בין צידו המואר לאפל) של הירח לכיוונו של נפטון – שיימצא מעל לירח, במרחק הגדול אך מעט מקוטר הירח המלא. במילים אחרות: המשיכו צפונה (למעלה) את קו הצל של הירח, דמיינו שיש עוד ירח מלא מצפון לקו זה, וקצת אחרי ירח מדומיין זה תמצאו את נפטון.
מצאתם? הקדישו מחשבה להתרגשות שאחזה באסטרונום הגרמני יוהאן גוטפריד גלה (ובסטודנט שלו היינריך לואי ד'ארה), שב-23 בספטמבר 1846 היה לאדם הראשון שראה את נפטון – והבין מה הוא רואה. באותו הלילה קיבל גלה מכתב מהמתמטיקאי הצרפתי אורבן לה-ורייה, שחישב את קיומו של כוכב לכת שמיני לאור התנודות הכבידתיות בתנועת כוכב הלכת השביעי, אורנוס. ברגע מכונן של המדע בכלל, ושל המתמטיקה בפרט, לה-ורייה שלח את הקואורדינטות לגלה, שכיוון את הטלסקופ במצפה הכוכבים של ברלין – ושם הוא היה, בסטייה של מעלה אחת בלבד מהקואורדינטות: נפטון, דסקה דהויה וכחלחלה בקצה מערכת השמש.
