האסטרואיד וסטה – הקרוי על שמה של אלת הבית, המשפחה ואש האח במיתולוגיה הרומית – הוא העצם השני בגודלו בחגורת האסטרואידים שבין מאדים לצדק. הוא גם הבהיר ביותר באזור זה. את המקום הראשון בקטגוריית הגודל לוקח בקלות כוכב הלכת הננסי קרס, הגדול פי 2 מווסטה. בשל גודלם ובהירותם, אלה שני הגופים היחידים בחגורת האסטרואידים אשר ניתן לצפות בהם מכדור הארץ ללא משקפת או טלסקופ.
ממה עשוי וסטה?
וסטה הוא לא ממש כדורי. צורתו היא ספירואיד פחוס וקוטרו הממוצע עומד על 530 ק"מ. צפיפותו גדולה מאוד יחסית לאסטרואיד- קטנה במקצת מזו של כדה"א. לכן מדענים סבורים כי הוא מכיל בעיקר ברזל. מעריכים כי בזכות צפיפותו הגבוהה וממדיו המרשימים, הוא מהווה כ-9% מהמסה הכוללת של כל חגורת האסטרואידים.
כמו קרס, גם גופו של וסטה מופרד לשכבות: ליבה שסביבה מעטפת וקרום. זהו סממן פלנטרי מובהק. חוקרים מעריכים כי הוא בעצם ליבה של קדם-כוכב לכת שכמעט ונוצר.
קוטר גרעינו הפנימי הוא כ 110 ק"מ, והוא מורכב מברזל בצפיפות גבוהה. חוקרים משערים כי בנוסף לכך הוא מכיל חומרים רדיואקטיביים אשר עם התקררותו משחררים חום, תופעה הגורמת להתכת סלעים ומאפשרת לחומר קל לעלות אל פני השטח. מסיבה זו, כנראה, הטמפרטורות על פני השטח של וסטה גבוהות במקצת ממה שהעריכו החוקרים. הן משתנות מ-C°23- באור השמש ועד C °100- באזורים המוצלים.
מהו וסטה ואיך גילו אותו
וסטה התגלה בשנת 1807 על ידי האסטרונום היינריך וילהלם אולברס, מיד לאחר גילויים של שלושת האסטרואידים הראשונים: קרס, פאלאס ויונו. באותם ימים אסטרונומים לא היו מודעים כלל לחגורת האסטרואידים. לקח עוד כארבעה עשורים לגלותה. מהסיבה הזו זכו כל ארבעת האסטרואידים למעמד מכובד של לא פחות מאשר "כוכבי לכת". כל אחד מהם אף קיבל סמל פלנטרי משל עצמו. לווסטה ניתן סמל שצורתו לב. לאחר שהתגלה כי הם אינם אלא גופים בודדים מתוך אלפי אסטרואידים קטנים המרחפים באזור, נאלצו הארבעה להחזיר את תוארם הפלנטרי ולרדת למעמד של אסטרואידים. אך בשנת 2006 שני אסטרואידים קיבלו העלאה בדרגה: קרס הוכרז כפלנטה ננסית, כמו פלוטו, וכך וסטה הוכתר אוטומטית בתור האסטרואיד הגדול ביותר.
על פי ההערכה המקובלת היה וסטה בעברו אפילו גדול יותר מאשר כיום, אולם חלקים גדולים ניתזו ממנו כתוצאה מהתנגשויות עם גופים שונים. לולא ההתנגשויות הללו, ייתכן שווסטה היה גדול יותר ובעל צורה כדורית, ואז היה גם הוא זוכה למעמד המכובד של כוכב לכת ננסי.
כיצד נראים פני השטח של וסטה
תצפיות ראשונות לעבר אסטרואיד הענק, נערכו בשנת 1994 על ידי טלסקופ החלל האבל, אם כי ברזולוציה נמוכה למדי. ביולי 2011, נכנסה הגשושית שחר (Dawn) למסלול הקפה סביבו, והגיעה עד למרחק של כ 200 ק"מ בלבד מפני השטח שלו. הקפה במסלול כזה סביב גוף שאינו כדורי היא מורכבת ביותר, שכן בשל צורתו הפחוסה, גם כוח הכבידה סביבו אינו סימטרי. במשך 14 חודשים, שיגרה הגשושית לכדור הארץ תמונות רבות וברורות, ואלו הורכבו למפות טופוגרפיות וגיאולוגיות אשר סייעו לאסטרונומים לפמות את רוב פני השטח.
מתברר שפני השטח של וסטה מחוספסים הרבה יותר מאשר אלו של שאר האסטרואידים והבדלי הגובה הטופוגרפיים עליו הם עצומים ביחס לגודלו. הוא מצולק כולו בקניונים ובמכתשי ענק. רוחבו של אחד המכתשים שבקוטב הדרומי הוא כ–500 ק"מ ובמרכזו הופתעו החוקרים לגלות הר שגובהו למעלה מעשרים קילומטרים, יותר מפי שניים מגובהו של האוורסט.
וסטה: עדות מראשית מערכת השמש
הרושם המתקבל מכלל התצלומים הוא שווסטה הוא מאין מאובן מימיה הראשונים של מערכת השמש. מדענים סבורים כי אסטרואידים מסוג זה היוו את אבני הבניין של כדור הארץ, והביאו אליו את ליבת הברזל. זו הסיבה להתעניינות הגוברת והולכת בגוש האבן השומם הזה: מחקר יסודי ועמוק שלו, יוכל לתת מידע חדש ומרתק על מערכת השמש בימיה קדומים.
על פני השטח של וסטה פזורים כתמים בעלי בהירות גדולה מהבהירות הממוצעת שלו. ההערכה היא כי המינרלים המצויים באזורים אלה עברו את השינויים הפחותים ביותר לאורך ההיסטוריה הגיאולוגית של האסטרואיד ולכן הם מייצגים באופן מיטבי את החומר ממנו הוא נוצר, ואולי גם את ראשיתה של מערכת השמש כולה.