אמש (רביעי) מת אסטרונאוט נאס"א מייקל קולינס, החבר השלישי בצוות משימת אפולו 11. קולינס הקיף את הירח ביולי 1969 בתא הפיקוד קולומביה שעה שחבריו ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין ירדו לפני השטח. עם מותו של קולינס בן ה-90, אולדרין בן ה-91 נותר היחיד מצוות המשימה ההיסטורית.
ממשפחתו של קולינס נמסר: "אנחנו מצטערים לספר כי אבינו וסבינו האהוב נפטר היום לאחר מאבק אלים בסרטן. הוא בילה את ימיו האחרונים בשלווה, עם משפחתו לצידו. מייק תמיד התמודד עם אתגרי החיים בחיוך וענווה, וכך עשה גם עם אתגרו האחרון... בבקשה הצטרפו אלינו וזכרו בשמחה את שנינותו, את תחושת השליחות שליוותה אותו ואת הפרספקטיבה החכמה שרכש בעת שהתבונן בכדור הארץ – גם מהחלל וגם מסירת הדיג שלו".
מייקל קולינס נולד ב-31 באוקטובר 1930 ברומא. אביו היה קצין בצבא ארה"ב ששימש כנספח הצבאי באיטליה, ובילדותו של קולינס נדדה משפחתו ברחבי העולם – מניו יורק ועד פורטו ריקו.
לאחר שסיים את לימודי התיכון בבירה וושינגטון, קולינס החליט ללכת בעקבות אביו, אחיו ושני דודיו – ולהתגייס לצבא. ב-1952 סיים את לימודיו באקדמיה הצבאית ווסט פוינט, יחד עם האסטרונאוט-לעתיד אד וייט, שנספה באסון אפולו 1. מאחר שאביו היה גנרל, אחיו כבר היה בדרגת קולונל ודודו היה לא פחות ממפקד צבא היבשה, קולינס חשש מכך שיאשימו אותו בנפוטיזם אם יתקדם בדרגות – והחליט לצטרף לחיל האוויר.
מכתב סירוב מנאס"א
אחרי קריירה כטייס קרב, במהלכה פגש גם את אשתו לעתיד פטרישיה מרי פינגן, קולינס התקבל ב-1960 לתוכנית הניסיונית של חיל האוויר האמריקאי בבסיס אדוארדס – שכללה גם את האסטרונאוטים-לעתיד פרנק בורמן, ג'ים אירווין וטום סטפורד.
ב-1962, אחרי שג'ון גלן הפך לאמריקאי הראשון שהקיף את כדור הארץ, קולינס החליט שגם הוא רוצה להקיף את העולם מדי 90 דקות – והציע את מועמדותו לסבב הגיוסים השני של נאס"א. אלא שהוא לא התקבל ל"שביעיית מרקורי". מאוכזב מרות, קולינס לא ויתר על חלומו, והציע מועמדות למחזור הגיוסים השלישי של נאס"א. באוקטובר אותה שנה, דיק סלייטון, ראש לשכת האסטרונאוטים בנאס"א, צלצל להודיע לו שהוא נבחר.
640px-Gemini10crew.jpg
ב-18 ביולי 1966, מייקל קולינס הטיס את משימת ג'מיני 10, יחד עם המפקד ג'ון יאנג. מטרת המשימה הייתה לעגון במסלול עם חללית המטרה הלא-מאוישת אג'ינה, כהכנה לקראת העגינה בתוכנית אפולו, ולתרגל הליכת חלל. קולינס הפך לאדם הראשון בהיסטוריה שערך שתי הליכות חלל במשימה אחת, וכן לאסטרונאוט שהגביה עוף יותר מכל אחד אחר עד אז, לגובה של 764 ק"מ מעל פני הים.
במהלך האימונים לאפולו 11, סלייטון הציע לקולינס לחזור למאגר האסטרונאוטים של אפולו – וכך להחליף את התפקיד שלו כמפקד תא הפיקוד באפולו 11 בתפקיד מפקד משימת אפולו 17, כלומר לנחות על הירח ב-1972. קולינס סירב להצעה. לטענתו, כל רצונו היה להגשים את חלומו של קנדי להנחית אדם על הירח – ואחרי נחיתת האדם הראשון, בכוונתו לפרוש מנאס"א ולבלות זמן עם משפחתו.
"האדם הבודד ביותר מאז האדם הראשון"
ב-16 ביולי 1969, משגר הסטורן 5 האדיר שיגר את ארמסטרונג, אולדרין וקולינס למסלול סביב כדור הארץ. במסלול לווייני נמוך, קולינס התנתק מהשלב האחרון של המשגר, סובב את תא הפיקוד, הקולומביה, ועגן בהצלחה ברכב הנחיתה הירחי, "העיט". בתצורתה השלמה כאפולו 11, החללית המשולבת טסה לירח.
ב-19 ביולי נכנסה אפולו 11 למסלול סביב הירח, ארמסטרונג ואולדרין נכנסו לרכב הנחיתה, שהתנתק מתא הפיקוד, והשאירו את קולינס בקולומביה. בזמן ששני חבריו עשו היסטוריה ונחתו על הירח, קולינס הקיף את הירח לבדו. מדי הקפה, כשהיה בצד הרחוק של הירח, לקולינס לא הייתה דרך לתקשר עם איש – גם לא עם מרכז הבקרה. למרות שנאמר עליו כי "אף אדם מאז האדם הראשון לא חווה בדידות כמו שחווה מייקל קולינס", קולינס טען בזיכרונותיו שהיה דווקא שמח וערני שעה שהקיף את הירח 30 פעמים – וכי דאגתו היחידה הייתה נתונה לשלום חבריו על פני השטח.
אחרי תהלוכות הענק לגיבורי אפולו 11, מזכיר המדינה ויליאם רוג'רס ביקש מקולינס לעמוד בראש מערך יחסי הציבור של מחלקת המדינה. קולינס סבל מהתפקיד, וביקש מהנשיא ניקסון לחיות את חייו הרחק מהפוליטיקה הלאומית. ניקסון נענה לבקשה והציע לו את תפקיד מנהל מוזיאון האוויר והחלל הלאומי של הסמית'סוניאן בוושינגטון, שם מוצג גם תא הפיקוד קולומביה. ב-1974 כתב את ספר זיכרונותיו "לשאת את האש: מסעותיו של אסטרונאוט". בזקנתו הרבה קולינס לצייר, כשהוא מקפיד לא לחתום על ציוריו כדי לא לנפח את ערכם. לעיתים נדירות בלבד צייר את הירח.
g3LwJpRtDztnCdT7NLPu86-970-80.jpeg
