הליכת חלל

"הליכת חלל" היא כינוי למשימה שמבצעים אסטרונאוטים מחוץ לחללית, בחלל ממש, או בשמה הרשמי: פעילות חוץ רכבית (EVA). לרוב הליכות חלל נעשות מחוץ לחללית, למשל לצורך תיקון חיצוני. פעילות חוץ רכבית על פני הירח מכונה לעתים "הליכת ירח". בעתיד פעילות חוץ רכבית של בני אדם תיערך אולי גם על פני כוכבי לכת, כמו מאדים.

בעת הליכת חלל האסטרונאוט לבוש בחליפת חלל, שמגנה עליו מפני התנאים הקשים השוררים בחלל ומספקת לו את הצרכים החיוניים למחיה. למשל, חליפת החלל עוזרת לאסטרונאוט לווסת את חום גופו, מספקת לו חמצן לנשימה, וכמובן אמצעי קשר ועוד. ברוב הליכות החלל, האסטרונאוט מחובר לחללית באמצעות כבל שמכונה "כבל טבורי" מכיוון שכמו חבל הטבור של התינוק, הוא מספק לאסטרונאוט תמיכה מה"אֵם", כלומר ממערכות החללית עצמה, למשל חמצן לנשימה. במשימות מסוימות האסטרונאוט אינו מחובר לחללית, ואז החליפה שלו צריכה להכיל אספקה גדולה של חמצן, וכן כוח הנעה שיעזור לו לשלוט ב"ריחוף החללי" ולחזור בסופו של דבר אל החללית. הסכנה הגדולה ביותר בהליכת חלל היא פגיעה בחליפת החלל, שעלולה להוביל לאובדן הלחץ בתוך החליפה ולחנק של האסטרונאוט. חליפת חלל יכולה להיפגם מפגיעה של עצם כלשהו כמו אסטרואיד או פסולת חלל שעפים בחלל במהירות גדולה, או מחיכוך בחפץ חד כמו כלי עבודה.

 

הקוסמונאוט הרוסי אלכסיי ליאונוב היה האדם הראשון שביצע הליכת חלל, בשנת 1965. האדם שבילה עד כה הכי הרבה שעות מחוץ לחללית הוא הקוסמונאוט אנטולי סולובייב, שרשם לזכותו סך הכול 82 שעות (!) של הליכת חלל, ב-16 משימות שונות. אחת המשימות המורכבות ביותר שהצריכו הליכת חלל היא עבודת תיקון שנעשתה מחוץ לתחנת החלל הרוסית סליוט 7 בשנת 1984. הקוסמונאוטים ולדימיר דז'ניבקוב וסבטלנה סביצקיה, שהייתה גם האישה הראשונה שביצעה הליכת חלל, ערכו תיקון שהצריך ריתוך, הלחמה וריסוס מתכת, באמצעות כלי שפותח במיוחד לצורך המשימה.