לווייני חישה מרחוק הם לוויינים שנועדו לתצפית, ברוב המקרים על כדור הארץ. רוב לווייני החישה מרחוק נושאים ציוד שמתפקד כיאות במסלול נמוך יחסית מפני הקרקע. מסיבה זאת הגובה האופייני לשיוט של לוויין חישה מרחוק הוא כמה מאות ק"מ מעל כדור הארץ. לוויין החישה מרחוק הראשון היה ואנגארד 2 (Vanguard 2). הוא שוגר מארה"ב ב-1959, למטרת מדידה של כיסוי העננים במשך היום ושל צפיפות האוויר.
הגובה המינימלי שבו יכול לווין החישה מרחוק לשייט מעל הקרקע נקבע בראש ובראשונה לפי החיכוך עם שרידי האטמוספירה. חיכוך זה עלול לגרום ללוויין שישייט נמוך מדי להאט את מהירותו באופן קבוע, וכתוצאה מכך הוא יאבד גובה, עד להתרסקות על הקרקע. לכן נעים לווייני החישה מרחוק בגובה מינימלי של כ-500 ק"מ. במקרים מסוימים, מסלול של לוויין תצפית עובר מעל שני הקטבים של כדור הארץ, או מעל נקודות שקרובות לקטבים, במהלך הקפה אחת. זהו מסלול פולארי, שבו יכול הלוויין לצפות כמעט בכל נקודה על פני כדור הארץ, כתוצאה מסיבוב כדור הארץ סביב צירו. ישנם כמה לווייני חישה מרחוק מתוצרת ישראל, כמו הלוויינים מסדרת אופק, המשמשים גם למטרות ביטחוניות.
לקריאה נוספת:
הגנה על אתרי מורשת עולמית בעזרת לווייני חישה מרחוק, מתוך אתר הידען.
מניעת פגיעה בצבי ענק ע"י לווין חישה מרחוק, מתוך אתר הידען.