מחקר חדש: אוקיינוס עצום משתרע מתחת לפני השטח של פלוטו

 

כשזה מגיע לפלוטו, היכונו להפתעות. רק לפני עשור הוא "הורד בדרגה" לאחר שהאיגוד האסטרונומי הבינלאומי החליט שאין מדובר בכוכב לכת אלא בכוכב לכת ננסי. כך או כך, אי שם בשולי מערכת השמש פלוטו הולך ומתגלה כאחד הגרמים השמימיים המעניינים ביותר בשכונת כוכבי הלכת שלנו: אטמוספירה דלילה, היתכנות לדיונות, קרחונים נודדים של חנקן, מתאן ואפילו מים, וכעת מגיעה הפתעה נוספת. לפי שני מחקרים שהתפרסמו בכתב העת Nature לפני כשבוע, פגיעת אסטרואיד גרמה לפלוטו להתגלגל על צדו, אולי עד כדי 60 מעלות. ואולם, לפי אחד המחקרים, זוהי רק ההתחלה: התרחשותו של אירוע זה מעלה את סבירות קיומו של אוקיינוס עצום מתחת לפני השטח של פלוטו, שייתכן שמגיע לעומק של עד 100 קילומטרים. לשם השוואה, עומק האוקיינוסים הממוצע על פני כדור-הארץ, מגיע ל-4 קילומטר בלבד. יחד עם זאת, מכיוון שפלוטו הרבה יותר קטן מכדור-הארץ – אפשר להכניס בנפח שתופס כוכב הלכת שלנו יותר מ-150 גופים בנפח של פלוטו – הרי שהנפח של האוקיינוסים של שני הגופים עשוי להיות דומה למדי.

 

המחקרים החדשים מסתמכים בין היתר על תצפיות של משימת ניו הורייזונס (New Horizons), הגשושית שחלפה על פני פלוטו ביולי 2015, תשע שנים וחצי לאחר שיגורה. תצלומי הגשושית חושפים ברזולוציה גבוהה אזור בהיר ומוכר שצורתו לב הקרוי טומבו רג׳יו (Tombaugh Regio), על שם קלייד טומבו שגילה את פלוטו ב-1930. מחציתו השמאלית של הלב הזה, הקרויה ספוטניק פלאניטיה (Sputnik Planitia), היא אזור מוגבה ברוחב כאלף ק״מ המורכב מקרח נתרן. באופן מפתיע, ספוטניק פלאניטיה ניצב בדיוק על קו המשווה, בדיוק בנקודה הקוטבית הנגדית לזו שתמיד פונה לכיוון ירחו, כארון. ואולם, זהו ככל הנראה אינו צירוף מקרים, אלא רמז לאירוע דרמטי בהיסטוריה של פלוטו.

 

 

 

החוקרים מעריכים שהאזור המוגבה, ספוטניק פלאניטיה, לא תמיד היה בנקודה הנוכחית. לפי המודלים שלהם פלוטו התגלגל על צדו עד שעצר דווקא במיקומו הנוכחי. שני המחקרים שהתפרסמו בכתב העת Nature מעריכים כי פגיעת אסטרואיד בפלוטו גרמה להתמקמות המחודשת שלו. אלא שדרוש יותר מחבטת אסטרואיד כדי לגלגל את פלוטו על צידו. נראה כי האזור שבו התנגש האסטרואיד נהיה מסיבי יותר באופן משמעותי ביחס לשאר פני השטח, ומסיביות זו היא שגרמה לפלוטו לנטות על צדו ולאזן את עצמו עד שספוטניק פלאניטיה התמקם בקו המשווה. הבליטה החדשה על פני פלוטו יצרה מצב בלתי מאוזן גם ביחס לירחו, כארון. כוח הכבידה של כארון יכול היה ״ללכוד״ את הבליטה המסיבית בשני מצבים יציבים: או שהבליטה תפנה כלפיו או שהיא תפנה בכיוון ההפוך. מכיוון שספוטניק פלאניטיה היה מלכתחילה בכיוון ההפוך לכארון, נדרשה הטיה נוספת כדי שהוא יתייצב בנקודה הנגדית ביותר לירח.

 

אבל כיצד בדיוק נעשה האיזור ספוטניק פלאניטיה גוש מאסיבי כל כך, עד שגרם לפלוטו כולו לנטות על על צידו? לפי אחד המחקרים ב-Nature, כדי להסביר כיצד נוצרה המסיביות של האזור כולו, צריך להניח את קיומו של אוקיינוס תת-קרקעי עצום. להערכת החוקרים, פגיעת האסטרואיד בפלוטו גרמה לגילוח כמויות גדולות של קרח והפכה את פני השטח באזור הפגיעה לדקים במיוחד. הדבר אפשר למי אוקיינוס לדחוף מעלה את הקרום הדק שנותר לאחר הפגיעה. לפי מודל זה, האזור המוגבה שאנו רואים כיום הוא תוצר של הדחיפה הזו מעלה של מי האוקיינוס החבוי. מכיוון שמים דחוסים יותר מקרח, הרי שהמסה שנוצרה באזור זה ממי האוקיינוס, יחד עם שכבות קרח הנתרן שהצטברו באזור עם הזמן, מסבירה את תנועתו של פלוטו על צירו.

 

כיצד עשוי להתקיים אוקיינוס בטמפרטורות של מינוס 230 מעלות צלזיוס? החוקרים משערים שמי האוקיינוס התת-קרקעיים, אם הם אכן בנמצא, אינם קופאים בשל החום שנוצר בליבת פלוטו וכן בשל נוכחות של אמוניה, חומר מונע קפיאה. מים שכאלה יהיו צמיגיים, אם כי לא מספיק חמים כדי להיות נוזליים לחלוטין.