חגורת האסטרואידים הממוקמת אי שם בין מסלולו של מאדים למסלולו של צדק, היא מקום פעיל יחסית לשאר מערכת השמש שלנו. כיוון שרובם מרוכז בחגורה זו, לאסטרואידים יש היסטוריה ארוכה של התנגשויות, התרסקויות לרסיסים ושינוי צורה. אבל לאחרונה התגלתה בחגורת האסטרואידים משפחה נדירה של עצמים גדולים, שנשמרו באורח פלא בצורתם המקורית מאז היווצרותם לפני יותר מ-4 מיליארד שנה, בימים בהם מערכת השמש שלנו עוד הייתה ממש בחיתוליה. אסטרואידים נדירים אלה צפויים לשפוך אור על ההיסטוריה המוקדמת של מערכת השמש ועל האופן בו נוצרו בה כוכבי הלכת.
למרות חייהם הסוערים של האסטרואידים, אסטרונומים מצליחים לערוך "עבודת שורשים" יסודית וכיום הם יודעים לשייך למשפחה אחת כרבע מתוך מיליוני האסטרואידים הידועים. כיצד ניתן לחזור אחורה בזמן ולגלות את העץ המשפחתי? ככל שמסתו של האסטרואיד קטנה יותר, הוא יידחף בקלות יותר לשולי החגורה על ידי קרינת השמש (אכן, קרינת השמש חזקה דיה כדי לדחוף עצמים קלים, תופעה שנקראת אפקט ירקובסקי). כך, למעשה, משפחת אסטרואידים מתרחקת מהשמש בצורת קונוס (צורת V) כשבקדקודו הקרוב לשמש נמצאים האסטרואידים המסיביים ביותר, ובבסיסו הרחוק מהשמש הזעירים ביותר. בחיפוש אחר קונוסים כאלו, מצליחים האסטרונומים לשייך אסטרואידים למשפחתם, ובנוסף, על ידי מדידה של קוטר הקונוס, ניתן לחשב לפני כמה זמן התרחשה ההתנגשות ש"הולידה" את המשפחה, והיכן. גם צבעם של האסטרואידים וגודלם, יכולים לרמז על מוצא משפחתי משותף.
מרקו דלבו וקווין וולש, זוג חוקרים מנאס"א, ניתחו במשך שנים נתונים שנאספו מיותר מ- 150,000 אסטרואידים, ומתצפיות שנערכו בטלסקופ החלל של WISE. לתדהמתם, הם גילו משפחת אסטרואידים קדמונית, שנוצרה לפני יותר מ-4 מיליארד שנה, ולמרבה הפלא לא עברה התנגשויות כלל ונשמרה בצורתה המקורית. כל האסטרואידים במשפחה הזו גדולים מאוד – יותר מ 20 ק"מ. מכאן החוקרים הסיקו כי ההתנגשויות שיצרו גופים גדולים שכאלה בעבר הרחוק, היו אדירות בעצמתן. למעשה, עצם העובדה שהיו בכלל אסטרואידים לפני 4 מיליארד שנה אינה מובנת מאליה. בנוסף, מתברר גם שכל בני המשפחה כהים – מה שמרמז על הרכבם, על היותם עשירים במים ובמינרלים, ואף על מקום היוולדם- בחלקה החיצוני של מערכת השמש.
אולם העובדה המרתקת ביותר היא, שמשפחת האסטרואידים הקדמונית הזו היא בעצם שריד ממערכת השמש בתקופה שבה הייתה "פעוטה" בת כחצי מיליארד שנה בלבד. אז, היא נראתה שונה לגמרי ממה שאנו מכירים כיום. לפני 4 מיליארד שנה, ארבעת הענקים הגזיים: צדק, שבתאי, אורנוס ונפטון, הצטופפו להם במערכת השמש הפנימית, והיו בדרכם החוצה לעבר מסלולם הנוכחי. בנוסף לכך, מערכת האסטרואידים הייתה מסיבית וצפופה לפחות פי 10 מאשר היום. "ככל שנלמד עליהם יותר, כך נדע יותר על התהליכים הנדרשים ליצירת כוכבי לכת" מספר בהתלהבות ד"ר וולש מצוות החוקרים. מהסיבה הזו, הם בטוחים, כי אתגרם הבא הוא למצוא עוד משפחות קדמוניות שכאלו בחגורת האסטרואידים הראשית, על-מנת לגלות את צפונותיה של מערכת השמש שלנו בשנותיה הראשונות.