כוכבות בחלל

דרושים/ות: בעלי תואר אקדמי בהנדסה, מדעים או מתמטיקה, עדיפות לבעלי תארים מתקדמים ובוגרי קורס טיס, בעלי ניסיון טיסה של לפחות אלף שעות, ללא בעיות ראייה ועם לחץ דם תקין, בעלי כושר גופני מעולה, לא גבוהים מ 1.90 מטר וללא עודף משקל. יתרון למועמדים בעלי הכשרה בתפעול מערכות טיסה ובעלי ידע במערכות ההפעלה והציוד שנמצא במעבורת חלל. התפקיד מיועד לגברים ולנשים כאחד. מתאימים? המחזיקים באזרחות אמריקאית מוזמנים לשלוח קורות חיים לנאס"א, עבור אחת המשרות הנחשקות ביותר בעולם וגם מחוצה לו – אסטרונאוט!

 

יותר מ-18 אלף אמריקאים היו בטוחים שהם מתאימים, והגישו מועמדות לתכנית האסטרונאוטים של סוכנות החלל לשנת 2017. אבל הקריטריונים האלו הן רק מיפוי ראשוני וקצה הקרחון למה שבאמת מצפה נאס"א מהאסטרונאוטים שלה. לאחרונה הכריזה נאס"א על 12 המועמדים הסופיים, והנה הפתעת השנה - חמש מתוכם נשים. העובדה שנשים הן כמעט מחצית ממחזור הצוערים של נאס"א אינה מובנת מאליה. 

 

 

 

 

דווקא עבור המשימה הבאה, השאפתנית ביותר של נאס"א ושל המין האנושי בכלל – שיגור חללית מאוישת למאדים, יש מי שסבור כי נשים הן אידאליות כמעט מכל הבחינות. מחקר שערך פרופסור ויליאם ראו מאוניברסיטת אוהיו, התמקד במבנה הפיזי וההורמונלי של נשים מתחת לגיל 30, וגילה כי הוא מתאים הרבה יותר לפעילות בחלל מאשר הגוף הגברי. בין היתר, נשים חשופות פחות למחלות לב בזכות רמות גבוהות של ההורמון אסטרוגן, וכן הן בעלות רמות ברזל נמוכות יותר בדם, מה שמפחית את הסיכוי להרעלה במהלך שהייה בחלל. ההגבלה היחידה שמצא במחקרו קשורה למחזור החודשי. ראו מזהיר כי האסטרונאוטיות צריכות להימנע מביצוע הליכה בחלל בתקופה הזו, בעקבות ירידה בנפח הדם, העלולה להוביל לסחרחורות ולהקאה.

 

מחקרה של ירוסלב סיקורה מהמרכז לחקר מלחמות צ'כיה, לעומת זאת, מתמקד דווקא בפן הפסיכולוגי. לנשים יש יכולת מפותחת להבין את רגשותיהם של אנשים אחרים, ולכן הן נוטות יותר להסתדר זו עם זה/זו מאשר גברים. גברים, ככלל, הם יותר תוקפניים וחסרי סבלנות זה עם זה. סיקורה גם מצאה כי נשים מתפקדות טוב יותר במצבי לחץ. הן חושבות תחילה על דרכים אפשריות להתמודד עם המצב ורק אז פועלות, בעוד שגברים נוטים לעשות בדיוק את ההפך. לבסוף מצאה סיקורה את מה שכבר מצאו שני הרופאים של נאס"א הרבה לפניה: נשים מתמודדות טוב יותר עם שעמום וחוסר גירויים חושיים. בהתחשב בעובדה שזמן הטיסה למאדים בכיוון אחד מוערך בכ- 550 ימים, שבהם כל מה שנותר לעשות הוא להמתין בסבלנות, יש סיכוי טוב שנשים תהיינה מתוסכלות פחות מאשר גברים.

 

אבל דווקא אחת מהסיבות המשכנעות ביותר אינה קשורה לכישוריהן של הנשים, אלא לנושאים בסיסיים בהרבה. קייט גרין, נשלחה עם צוות אסטרונאוטים מטעם נאס"א למשימה של הדמיית התנאים במאדים, בתנאי שטח קשים וסלעיים למרגלותיו של הר געש בהוואי. היא מדווחת מהשטח על ההבדלים בין הגברים והנשים בצוות: גברים צרכו בממוצע 3450 קלוריות ליום בהשוואה לכ-1500 קלוריות שצרכו הנשים. אישה טיפוסית צורכת פחות חמצן ופחות מזון, נמוכה יותר ושוקלת פחות מהגבר הטיפוסי, ובטיסה ארוכה כל-כך, שבה כל ק"ג נמדד בקפידה, שיגור נשים ללא ספק יצמצם עלויות.

 

לא הכל ורוד כמובן בסיפור הזה. מחקרים מראים כי נשים רגישות קצת יותר לקרינה מייננת. מחוץ לאטמוספרה המגינה עלינו, יש כזו בשפע, וגם חליפת החלל המשוכללת ביותר לא תמנע לחלוטין את החשיפה אליה. כמו כן, אצל נשים התפתחה במהירות יותר דלילות בעצמות בעקבות חוסר הפעלת השרירים בהיעדר גרביטציה. בכל מקרה, נתונים אלה אינם מובהקים סטטיסטית, בשל גודל המדגם הקטן יחסית.

 

ועדיין, אילו ידעו מדעני סוכנות החלל האמריקנית לפני 50 שנה את מה שאנו יודעים היום, יכול להיות שהמשפט ההיסטורי בנחיתה על הירח היה "צעד קטן לאישה, צעד גדול לאנושות". כדאי להכיר את ההיסטוריה של נשים בחלל כדי להבין את ההתקדמות המשמעותית עד כה וגם, כדי לסמן את השאיפות לעתיד. 

 

 

 

 

 

עד תחילת שנות ה-60 אסור היה לנשים באמריקה להוציא רישיון נהיגה, להחזיק כרטיס אשראי ובכלל, לכהן במשרות שנחשבו "גבריות", וכמובן, נאסר על נשים לטוס לחלל. את המהפך התחילו דווקא שני רופאים מנאס"א. תפקידם היה לבדוק קריטריונים שונים של מועמדים לאסטרונאוטים ולקבוע את כושרם לעמוד בתנאים של נסיעה לחלל. לאחר שבדקו עשרות מועמדים, החליטו על דעת עצמם, שיהיה מעניין לערוך את אותם המבדקים גם לנשים. הם אספו קבוצה של 13 טייסות, ובפעם הראשונה עברו נשים מבדקי עומס פיזי ולחץ נפשי זהים לגמרי לאלו שעברו המועמדים הגברים. התוצאות היו מפתיעות: רובן המוחלט של הנשים השיגו תוצאות טובות יותר מאלו של הגברים. 

 

ומה היה לנאס"א לומר בעניין? מפקדי נאס"א כעסו מאוד על יוזמת הרופאים, ולא הסכימו בכלל לבחון את האפשרות של אישה בתפקיד אסטרונאוטית. אך בזמן שארה"ב המשיכה להפגין נוקשות מיושנת, ברית-המועצות, יריבתה הגדולה של ארצות-הברית במירוץ החלל, כבר שלחה לחלל קוסמונאוטית – המקבילה הרוסית לאסטרונאוטית. ב-1963, האישה הראשונה בחלל, ולֶנטינה טֵרֶשקוֹבה, סטוּדֶנטית להנדסה וצנחנית חובבת, התייצבה על כן השיגור בחללית ווֹסְטוֹק 6, ושהתה 71 שעות לבדה בחלל. החללית הקיפה את כדור הארץ 48 פעמים. טֵרֶשקוֹבה אפילו הצליחה להתגבר על שיבוש בתכנון המסלול, כשהיא מודרכת על ידי הפקחים מהקרקע. 

 

 

המחלוקת בארה"ב סביב נושא הנשים בחלל הלכה והתעצמה, עד שהגיעה לדיון בבית הנבחרים. אבל גם שם החליטו לדחות את הבקשה, כדי "לא לפגוע בסדר החברתי". כל פנייה לנאס"א או לממשל בעניין הזה נענתה בתשובה ש"כרגע אין כוונה לשלב נשים בצוות האסטרונאוטים בגלל מורכבות המשימות והדרישות". אבל המהפך הלך וחלחל בחברה האמריקאית. יותר ויותר נשים החלו להילחם על זכויותיהן ולשלוח פניות. אות משעשע לשינוי החברתי שחלחל היה, שבשנת 1965 חברת הצעצועי מטאל החלה לייצר את בובת הברבי הקלאסית בחליפת אסטרונאוטית. 

 

נאס"א נכנעה לבסוף ללחץ החברתי, ובתחילת שנות ה-70 פתחה את שעריה גם למועמדות. סאלי רַייד, ד"ר לאסטרופיזיקה, נתקלה במודעה שפורסמה בעיתון הסטודנטים, ובה נכתב כי נאס"א מגייסת אסטרונאוטים חדשים - כולל נשים. רייד קפצה על ההזדמנות והגישה מועמדות. בשנת 1978 הצטרפה לסוכנות החלל האמריקנית, וב 1983 עשתה היסטוריה כשהמריאה לחלל לראשונה עם צוות המעבורת צ'אלנְג'ר ושהתה שם שישה ימים. גם לאחר פרישתה מנאס"א המשיכה רייד לעסוק בעולם החלל ובחינוך, והקימה עמותה שתפקידה לעודד ילדוֹת ונערות ללמוד את מקצועות המדעים המדויקים והטכנולוגיה.

 

 

זו הייתה כמובן רק ההתחלה. יותר ויותר אסטרונאוטיות הוכשרו למשימות שונות בחלל. לחברה האמריקאית היה קצת קשה לעקל את המצב החדש, וסאטירות רבות נכתבו על התופעה. "זה טוב ששולחים נשים לחלל" נאמר באחת מהן, "כדי שיהיה מי שינקה את החללית..." האסטרונאוטית קאתרין סאליבן לא נשארה חייבת והשיבה, כי תנקה את המעבורת בשמחה, אבל מבחוץ. ואכן, קאתרין נרשמה בהיסטוריה כאישה הראשונה שבצעה הליכת חלל – כלומר יצאה מהמעבורת לחלל החופשי. בהדרגה השתלבו הנשים גם במשימות החשובות והמורכבות ביותר, ובשנת 1999 הייתה איילין קולינס לאישה הראשונה בתפקיד של מפקדת משימה, העומדת בראש המשלחת. לאחר שהתמודדה בקור רוח מרשים עם קריסה דרמטית של שניים ממחשבי המעבורת ועם דליפת מימן, אף זכתה לכינוי "אימא" בפי חברי הצוות.

 

בשנת 2012 שלחה גם סין טייקונאוטית ראשונה לחלל - המקבילה הסינית לאסטרונאוטית. ליו יאנג, טייסת קרב בת 33, יוצאת למסע עם עוד שני טייקונאוטים, בחללית שנג'ואו 9, לאחר שנבחרה על פי קריטריונים שחלקם לפחות, מוזרים במקצת. המועמדות נדרשו להיות נשואות, כדי לוודא שהן בשלות מספיק מבחינה פיזית ופסיכולוגית, היה עליהן ללדת לידה טבעית, על מנת לוודא כי גופן בנוי לעמוד במסע המטלטל, וכן להיות "בעלות שיניים לבנות, מראה רענן, ללא אקזמות ברגליים וללא ריח גוף, על מנת להקל על השהייה המשותפת במעבדת החלל הזעירה". 

 

 

 

 

עם השנים נוספו עוד ועוד נשים ולמרות שהן עדיין במיעוט יחסי לעומת הגברים, אסטרונאוטיות מהוות השראה עצומה לבנות ברחבי העולם, בעצם העובדה שהן הצליחו להגיע לאן שהגיעו- הכי רחוק שאפשר. 

 

12 המועמדים החדשים שנבחרו מתוך 18,300 הפניות הוצגו ביוני האחרון בטקס שנערך במרכז החלל ג'ונסון שביוסטון. הקבוצה החדשה מחולקת ל- 7 גברים ו- 5 נשים, בגילאים 29 עד 42, וכולם בעלי קורות חיים מרשימים ביותר - וזה לא מפתיע, הקבוצה הזו מיועדת למשימה השאפתנית ביותר בתולדות האנושות - טיסה למאדים.

 

 

 

קיילה בארון בת ה-29, מוושינגטון, כבר רגילה להיות במקומות דחוסים וצפופים, בשעה שקירות דקים מגנים עליה מהסכנות שבחוץ. קיילה הייתה אחת מהנשים הראשונות שהצטרפו לכיתת הצוללות לאחר שמגבלת ה"גברים בלבד" הוסרה. היא בעלת תואר ראשון בהנדסת מערכות ותואר שני בהנדסה גרעינית, אך מעידה על עצמה שלא הייתה טובה במיוחד במתמטיקה. כאשר התקשרו אליה מנאס"א לבשר לה את הבשורה המשמחת, היא לא יכלה לענות אפילו, כי הייתה עסוקה בתפקידה החשוב בצוללת. כשסוף סוף התפנתה קיבלה את הבשורה בהתרגשות ואמרה שהרגישה ממש "מעל לעננים".

 

 

 

במהלך המחקר שלה במיקרוביולוגיה, ביקרה זנה קרדמן בת ה-29, מוירג'יניה. במקומות בעלי תנאים קיצוניים: מאנטרקטיקה ועד למערות עמוקות וחשוכות, ולנביעות הידרותרמיות בתחתית האוקיינוס. "אני מתעניינת במיוחד ביצורים החיים בסביבות משונות על כדור הארץ בעלות תנאי מחיה קיצוניים, הנקראים אקסטרמופילים", מספרת קרדמן. "בשבילי, זו אנלוגיה טובה לסביבות שעשויות להיות ראויות למגורים על פני כוכב לכת אחר". קרדמן השלימה תואר ראשון בביולוגיה והתמחות משנית בכימיה, מדעי הים ואף כתיבה יוצרת. לאחר שהשלימה גם תואר שני במדעי הים, היא עבדה כעמיתת מחקר של קרן המדע הלאומית באוניברסיטת פנסילבניה, ומחקרה עסק ב"בוץ מערות". קרדמן מספרת שהתרגשה מאוד להצטרף לנאס"א ולהפליג הרחק לעוד משימות רחוקות מביתה המוכר, וכעת כנראה גם מכוכב הלכת המוכר.

 

 

 

אפשר לומר שחלומה של יסמין מובלי בת ה-33 מניו-יורק, להיות טייסת כבר התגשם, אבל חלומה הגדול באמת, עוד מגיל צעיר הוא בעצם להיות אסטרונאוטית. את הרעיון הזה, קיבלה יסמין לראשונה מפרויקט שהתקיים בבית ספרה כשהייתה בכיתה ו', על האישה הראשונה בחלל- ולנטינה טרשקובה. "במסגרת הפרויקט היינו צריכות להתלבש כמו אסטרונאוטים, ולי הייתה תחפושת קטנה משלי של אסטרונאוטית שאימא שלי עזרה לי להכין", נזכרת מובלי. "זאת הייתה הפעם הראשונה שאני זוכרת בבירור את עצמי אומרת 'הי, אני רוצה להיות אסטרונאוטית', יסמין השלימה תואר ראשון וגם תואר שני בהנדסת אווירונאוטיקה והצטרפה לחיל הנחתים, נהפכה לטייסת מסוקים ועלתה לדרגת רב סרן. "לאחר שהשיחה עם נאס"א הסתיימה", היא מספרת, "הידיים שלי רעדו. בקושי יכולתי ללחוץ על המספרים שבטלפון ולהתקשר להוריי, כדי לספר להם על הבשורה המשמחת".

 

 

לורל אוהרה בת ה-34 מיוסטון חלמה להיות אסטרונאוטית מאז שהייתה ילדה. במיזם קטן שנערך כשהייתה בכיתה ב', הכינה זרעי עגבניות שיטוסו באחת ממעבורות החלל. בהיותה בתיכון התחילה עוד יותר להתעניין באסטרונומיה, והיא נהגה לצפות בתחקירים של מעבורת. למרות הלימודים הקשים, ובמיוחד המתמטיקה, לדבריה, השלימה אוהרה תואר ראשון בהנדסת אווירונאוטיקה, תואר שני באווירונאוטיקה ואסטרונאוטיקה ואפילו קורס טיס. היא מאוד מתרגשת לחזור ליוסטון, עיר ילדותה, כדי להתאמן שם במסגרת האסטרונאוטים, ואפילו עוד יותר מתרגשת מהאפשרות שהמשימה של מאדים תצא לפועל: "זה משהו שאני חושבת שכולנו חלמנו עליו שנים- לדרוך על כוכב אחר!"

 

 

ג'סיקה ווטקינס בת ה-29 מקולורדו החליטה שמטרתה בחיים היא להיות אסטרונאוטית. זו הסיבה שהחלה ללמוד הנדסת מכונות, רק שלאט לאט הבינה שהתשוקה האמתית שלה היא דווקא לגיאולוגיה. "אמרו לי שאתה צריך להיות בטוח שאתה אוהב את הקריירה שלך ומגשים את עצמך בעת עבודתך, בלי קשר ללהיות אסטרונאוט", אומרת ג'סיקה. "הבחירה של אסטרונאוטים היא כל כך קפדנית והסיכוי להתקבל כל כך נמוך, כך שצריך לוודא שהרדיפה אחר התפקיד שווה את זה ושזה באמת משהו שאתה אוהב ושתרצה לעשות לאורך כל חייך." הדוקטורט שלה בגיאולוגיה הוביל אותה לפוסט-דוקטורט בחוג למדעי הגיאולוגיה והפלנטה במכון הטכנולוגי של קליפורניה, ושם החלה לעבוד בשיתוף פעולה עם המחלקה המדעית של נאס"א לחקר מאדים. ג'סיקה היא גם לוחמת זכויות למען נשים, ממוצא אפרו-אמריקני בעיקר. היא מקווה שהיא תוכל להיות השראה לנשים בכל מקום להגשים את חלומן. "אני אוהבת להיות מסוגלת להוות פנים לאנשים אחרים" היא מספרת, "ואני גם אוהבת לעשות דברים מגניבים כמו לטוס לחלל".