למרות שאנחנו יודעים היום הרבה מאוד על היקום, החיים וכל השאר, אנחנו עדיין לא יודעים איך נוצרה מערכת השמש שבה אנו חיים. לפי התיאוריה המקובלת, מערכת השמש נוצרה בענן המולקולרי של סופרנובה – כלומר משמש מאסיבית מאוד שהתפוצצה ושפכה את תוכנה לחלל. בהמשך, כך לפי "השערת הערפילית", החלה קריסה כבידתית בתוך הענן המולקולרי. הענן הדחוס יותר מסביבתו משך אליו עוד ועוד חומר, עד שלבסוף החל תהליך גרעיני בליבתו – והוא הפך לשמש חדשה, לשמש שלנו.
לאחרונה קבוצת חוקרים מאוניברסיטת שיקגו פרסמה ב-Aastrophysical Journal תיאוריה מקיפה להיווצרות מערכת השמש שלנו, והיא שונה למדי מהשערת הערפילית.
שני יסודות סוררים
לאסטרונומים יש מגוון כלים שבאמצעותם ניתן לשער כיצד נראתה מערכת השמש המוקדמת, אבל יש שני יסודות שלא מסתדרים עם ספרי הלימוד. היסוד הראשון, אלומיניום-26, היה נפוץ מאוד במערכת השמש המוקדמת, הרבה יותר מאשר במערכות השמש סביבנו. ואילו היסוד השני, איזוטופ ברזל-60, ככל הנראה היה נדיר מאוד כשמערכת השמש שלנו נוצרה, לפני 4.6 מיליארד שנה. הבעיה: סופרנובות מפיקות את שני היסודות האלה – ואין כל סיבה להניח שיסוד אחד סופח לענן המולקולרי שלנו שעה שהיסוד האחר נשאר בחוץ.
לעומת זאת, לפי המודל החדש מוצאנו לא בסופרנובה – אלא בכוכב ענק מסוג וולף-רייאה. כוכבים מסוג זה, הגדולים פי 20 עד פי 50 מגודל השמש שלנו, מאירים בעוצמה הגדולה ביותר ביקום. הרוח הסולארית בכוכבי וולף-ראייה מעיפה לחלל טונות של חלקיקים. כאשר הכוכב משיל מספיק מהמסה שלו, אשר נהדפת הרחק ממנו והלאה, נוצרת בועה סמיכה של גז ואבק. כאשר הבועה קורסת פנימה כתוצאה מכוח הכבידה, מערכת שמש חדשה נולדת.
לפי הערכות החוקרים, 1 עד 16 אחוזים מכל הכוכבים דמויי השמש שלנו נולדים בכיסיהם של כוכבים לוהטים מסוג וולף-ראייה. והם סבורים שהשמש שלנו היא אחת מתוך אותן שמשות שלא נולדו בסופרנובה, שכן שמשות וולף-ראייה משחררות כמויות גדולות מאוד של אלומיניום-26 – ובכלל לא מייצרות ברזל-60.
ומה באשר לגורל של אותו כוכב וולף-ראייה ענק, שסוכך עלינו והזין אותנו בינקותנו? חייו הסתיימו מזמן, ייתכן שבפיצוץ סופרנובה ובקריסה כבידתית לכדי חור שחור. סופרנובות מייצרות אמנם הרבה מאוד ברזל-60 בפיצוץ, אלא שהיסוד הזה לא חדר את בועת את הרחם שלנו. לפי החוקרים הרוח הסולארית שהעיפה לחלל מסות של חומר מהכוכב, היא אותה רוח סולארית שהגנה על בועת הגז והאבק שלנו מפני מותו האלים של הכוכב.
כך שקרל סייגן צדק בקביעתו שכולנו עשויים מ"אבק כוכבים", אבל עתה יש בידינו השערה חדשה מאין אותו אבק הגיע.