ב-20 בדצמבר חתם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על החוק ליצירת חיל החלל (Space Force) כענף השישי של הצבא האמריקני – הענף הראשון שנוסד מאז הולדת חיל האוויר ב-1947. אז למה צריך חיל חלל מה רע בחיל האוויר ובנאס"א? ומה בעצם יעשה החיל החדש?
עליונות חללית
בראשית 2018 קרא הנשיא טראמפ לייסוד ענף חדש בצבא שיוקדש לשמירה על האינטרסים האמריקניים בחלל. אלא שהתשתית לכך הונחה הרבה קודם לכן – והיא נובעת מהמבנה הכפול והסבוך של השימושים האזרחיים והצבאיים של ארה"ב בחלל.
בימים הראשונים של עידן החלל, לפני הקמתה של נאס"א, יכולות שיגור לחלל היו עניין צבאי – המשך ישיר של פיתוח מטוסי קרב וטילים בליסטיים. בראשית שנות ה-50 של המאה שעברה, חילות האוויר, הים והיבשה התחרו זה בזה בבניית רקטות ובשיגור לוויינים, כלומר החזיקו בתכניות חלל עצמאיות. רק עם הקמתה של נאס"א ב-1958, סופחו ואוחדו תכניות החלל של חילות הים והיבשה תחת נאס"א והקשר הצבאי עם סוכנות החלל האזרחית נעשה דרך חיל האוויר בלבד. נאס"א קיבלה אחריות על ההיבטים האזרחיים של ארה"ב בחלל ואילו חיל האוויר קיבל אחריות על ההיבטים הצבאיים וכן על השימושים הצבאיים ביכולות של נאס"א.
ב-1981, עם התרבות השימושים הצבאיים בנכסים של נאס"א בחלל, הוחלט בחיל האוויר להקים את מפקדת החלל של חיל האוויר (Air Force Space Command). כך, למשל, מפקדת החלל סיפקה עליונות חללית לצבא ארה"ב בזמן מלחמת המפרץ – באמצעות מערכת הניווט הלוויינית GPS ולווייני התקשורת, הריגול ומזג האוויר. נאס"א סיפקה את המידע ומפקדת החלל העבירה אותו לכוחות בשטח.
כבר ב-2001 הציעה מפקדת החלל של חיל האוויר להקים חיל של ממש שיוקדש לחלל, כלומר חיל שיספק דוקטרינה צבאית מלאה לחלל – לרבות פיתוחם של כלי נשק לחלל. הסיבה הראשונה לכך היא הגנה על הנכסים האזרחיים של ארה"ב בחלל. ראש נאס"א, ג'ים ברנדסטיין, מעריך שהיקף כלכלת החלל הוא 383 מיליארד דולרים בשנה. הפגיעה בכלכלה האמריקנית עלולה להיות דרמטית במקרה של פגיעה בלווייני תקשורת פרטיים. לנאס"א לבדה יש לווייני מחקר בשווי מאות מיליארדים נוספים, ולא ייתכן שמאות מיליארדי דולרים מכספי משלם המיסים האמריקני יקיפו את כדור הארץ ללא הגנה.
במקביל, יריבותיה של ארה"ב כבר הוכיחו יכולות לפגוע באינטרסים האמריקאים בחלל. דוגמא לכך אפשר למצוא בניסוי הטיל האנטי-לווייני שערכה סין ב-2007. הטיל השמיד בהצלחה לוויין מזג אוויר סיני – אבל הוא היה יכול באותה מידה לוויין GPS של צבא ארה"ב. אמנם כולנו משתמשים ב-GPS כל הזמן, אבל המערכת היא מערכת ממשלתית אמריקנית, בתפעול חיל האוויר האמריקני, שנועדה לנווט כוחות יבשה, ים ואוויר במקרה של מלחמה – בדיוק גבוה בהרבה ממה שאנו האזרחים נהנים ממנו. והסינים לא לבד. גם הרוסים, ההודים והיפנים מסוגלים להפיל לווייני תקשורת, ניווט וריגול. האמריקנים עצמם מסוגלים היום להפיל לוויינים מתחרים אפילו על ידי שיגור טילים מלב ים, כפי שהוכח בניסוי שנערך ב-2008. בעתיד אולי נראה יכולות דומות אצל מדינות יציבות פחות, כמו צפון קוריאה ואיראן.
514px-SM-3_launch_to_destroy_the_NRO-L_21_satellite.jpg
במקרה של מלחמה, מעצמת חלל כמו סין לא תתקשה לשבש את העליונות החללית של האמריקנים בניווט ובריגול – או סתם לפגוע במיליארדי דולרים של חברות אמריקניות בחלל. חיל החלל החדש אמור לספק תכנית פעולה למקרה כזה, ואולי אפילו לפתח כלי נשק ייעודיים לתגובה. אמנת החלל החיצון מ-1967, שארה"ב חתומה עליה, אוסרת על הצבת כלי נשק להשמדה המונית בחלל – אבל היא לא אוסרת על הצבת כלי נשק קונבנציונליים בחלל, כמו נשק אנטי-לווייני. כמאמר טראמפ במעמד החתימה על החוק: "החלל הוא כבר זירת לחימה".
לא מהלך סמלי
בינתיים, חיל החלל החדש נראה צנוע למדי. לחיל החדש, שימשיך לשכון בתוך חיל האוויר, יידרשו חודשים ואף שנים להתגבש ולהתחיל לפעול. בתום הטקס החגיגי בבסיס חיל האוויר אנדרוז, 16,000 אנשי מפקדת החלל צוותו לחיל החלל. לעת עתה, הקונגרס לא אישר העסקה של אנשי צוות חדשים. החל מדצמבר 2020, בכל ישיבות המטות המשולבים יהיה מקום של כבוד למפקד חיל החלל הראשון, הגנרל ג'ון "ג'יי" ריימונד – מי שמשמש היום כמפקד מפקדת החלל. בנוסף, בנוסף, חיל האוויר הקים צוות חשיבה מיוחד במטרה לתכנן את המשך הפעילות ואת היקף המימון הנדרש מהקונגרס. הצוות יגיש את המלצותיו לקראת שנת התקציב 2025. עד שזה יקרה, לחיל החלל החדש אין מדים, לוגו, המנון. למעשה, יש לו רק 40 מיליון דולר המובטחים לתקציב 2020 – וגם הם מגיעים מתקציב חיל האוויר (ממשל טראמפ ביקש 72 מיליון).
התקציב הנמוך יחסית והעובדה שהחיל החדש מורכב ממילא מאנשי מפקדת החלל הקיימת, אין פירושם שהצעד של הבית הלבן הוא צעד סמלי. רוסיה ייסדה את חיל החלל שלה כבר ב-2007 וסין עשתה זאת ב-2015, אלא שארה"ב היא המעצמה עם הכי הרבה נכסים צבאיים וכלכליים בחלל ולכן יש לה הכי הרבה מה להפסיד. הצעד שלה, אם כן, פירושו שהחלל החיצון אכן הופך לאזור מלחמה פוטנציאלי. כפי שאמר מזכיר ההגנה האמריקני מארק אספר בבסיס אנדרוז: "החלל הפך לכל כך משמעותי לדרך החיים שלנו, לכלכלה שלנו ולביטחון הלאומי שלנו, שעלינו להיות מוכנים להגן עליו כאומה מפני פעולות עוינות".