יריית הפתיחה למרוץ החלל נורתה על ידי הסובייטים לפני 63 שנה, ב-4 באוקטובר 1957: ספוטניק 1 הדהים את העולם בהיותו האובייקט המלאכותי הראשון שנכנס למסלול סביב כדור הארץ וליווה אותו מהחלל. לרגל שבוע החלל העולמי, שמתקיים בימים אלה, קבלו 10 עובדות מפתיעות על אותו "מרבה רגליים" עתידני שעשה היסטוריה ועל מירוץ החלל שהוא הזניק.
1. התוכניות הראשוניות לספוטניק היו שאפתניות למכביר. בינואר 1956, אישרה הוועדה המרכזית של המפלגה הקומוניסטית תוכנית שאפתנית לשיגור לוויין במשקל 1.2 טון, שיישא ניסויים רבים של מכוני מחקר רבים לאורכה ולרוחבה של בריה"מ. הלוויין הסובייטי קיבל את הכינוי Object D.
2. בתחילה הרשויות בבריה"מ זלזלו בחלומות של סרגיי קורוליוב ואנשיו להגיע לחלל. אחרי שאושר פרויקט Object D, המזכיר הכללי ניקיטה חרושצ'וב ראה לראשונה דגם בקנה מידה אמיתי של משגר ה-R-7 החדשני. "אני לא רוצה להגזים", יכתוב חרושצ'וב, "אבל הייתי אומר שבהינו במה שהראו לנו כמו חבורת כבשים שרואה שער חדש בפעם הראשונה. חשבנו שהרקטה דומה רק לצינור בצורת סיגר, ולא האמנו שהיא תוכל באמת לעוף. קורוליוב לקח אותנו לסיור בכן השיגור וניסה להסביר לנו כיצד הרקטה עובדת. היינו כמו איכרים בשוק. הקפנו את הרקטה שוב ושוב, נוגעים בה, מקישים עליה כדי לוודא שהיא חזקה מספיק". קורוליוב הבטיח לחרושצ'וב שני דברים. הראשון: הלוויין שיקיף את הארץ יהיה "המרגל הסובייטי המושלם", חרישי ומצלם כל נקודה. השני, ולא פחות חשוב: אם הסובייטים ישגרו ראשונים – האמריקאים יתעצבנו. מאוד. חרושצ'וב התאהב במהנדס הצעיר.
Korolev_Kurchatov_Keldysh.jpg
3. לאחר עיכובים רבים מספור, בחורף של אותה שנה הורה קורוליוב לשלוח את הלוויין הלא-גמור מהמפעל בפאתי מוסקבה לאתר השיגור קוסמודרום בייקונור בערבות קזחסטן. קורוליוב העצבני והמתוח רצה להרכיב את הלוויין בעצמו. המפעל שמח להיפטר מהחפץ המוזר – ושלח אותו לנמל התעופה על גבי משאית. נהג המשאית, ששתה אלכוהול תעשייתי באותו בוקר ולא היה מודע לחיישנים הרגישים שהופקדו בידיו, נסע כמו מטורף והתנגש בעץ. Object D, למרבה הפלא, שרד: אפשר לומר שהלוויין עבר בהצלחה את מבחן ההרעדה הראשון בהיסטוריה, שכל לוויין שישוגר אחריו יעבור (בתנאים קצת יותר מבוקרים).
4. השנה הגיאופיזית הבינלאומית שהחלה ב-1957, היתה מיזם שהיו חברות בו 67 מדינות ונועד להפיג את המתחים בין הגושים ולעודד שיתוף פעולה מדעי. כיום השנה זכורה דווקא כיריית ההזנקה למרוץ החלל: גם האמריקאים וגם הסובייטים הפכו את השנה הגיאופיזית לדד-ליין לשיגור הלוויין הראשון. אלא שהשנה התקרבה בצעדי ענק, ואילו פרויקט Object D זחל בצעדי צב. הוא היה כבד מדי, עמוס מדי, ובעיקר לא מתואם. כל קבוצת מחקר בנתה את הניסוי שלה – לעיתים מבלי להתחשב ביכולות המשגר – וקורוליוב אמר נואש מהניסיון לתאם בין כל הגורמים השונים. בשלב הזה, המהנדס מיכאיל טיכונראבוב הציע לקורוליוב רעיון מהפכני: לשגר לוויין קל, במשקל 68 ק"ג בלבד. הכדור הכסוף בעל ארבע האנטנות לא יעשה שום דבר למעט לשדר את קיומו לעולם באמצעות משדר רדיו – אבל הוא עדיין יהיה הלוויין הראשון בהיסטוריה. והוא עדיין ינצח את האמריקאים. "ברית המועצות חייבת להיות הראשונה", קורוליוב אמר למועצת השרים, ובפברואר 1957 הוא קיבל את האור הירוק.
5. להתקדמות בפרויקט ספוטניק היתה גם משמעות אישית אדירה עבור סרגיי קורוליוב. לפני שהפך לאבי תוכנית החלל הסובייטית, קורוליוב הואשם בהשתייכות להתארגנות אנטי-מהפכנית ובילה שש שנים בעבודות פרך בגולאג. באפריל, חודש לפני טיסת הניסוי המתוכננת הראשונה של ה-R-7, הוא קיבל אישור רשמי על כך ששמו טוהר ושמאסרו היה לא צודק מלכתחילה.
578px-1967_CPA_3496.jpg
6. יום אחד, כשקורוליוב עבד באתר השיגור, אחד הטכנאים שמע ברדיו שמדענים אמריקאים מתכוונים להרצות ב-6 באוקטובר 1957 באקדמיה הלאומית למדעים בוושינגטון, כחלק מהשנה הגיאופיזית. נושא ההרצאה היה: "לוויין מעל כוכב הלכת". בקוסמודרום בייקונור, נמל החלל הסובייטי, חשבו (בטעות) שזאת תהיה מסיבת העיתונאים שבה יחגגו האמריקאים את ניצחונם. הק.ג.ב. לא ידע לאשר או לשלול את החשש – וקורוליוב החליט לפעול: הוא הקדים את השיגור ל-4 באוקטובר.
7. בליל השיגור עצמו, נשמעו זעקות בכי בקוסמודרום בייקונור. היה נראה שהמשגר האדיר נופל חזרה לקרקע. רק המהנדסים הבינו שהוא לא נופל – הוא נוטה לצידו כדי להיכנס למסלול סביב כדור הארץ, בפעם הראשונה בהיסטוריה. בוואן לא רחוק מאתר השיגור נשמע צפצוף חלש, שהלך וגבר: ביפ, ביפ, ביפ... "כיבוש החלל החל!", קרא קורוליוב המאושר. "תודה רוסית גדולה לכולכם!"
הביפ ביפ ביפ שהפחיד את העולם – הקלטת שידור הרדיו של ספוטניק.
8. ה-4 באוקטובר 1957 היה יום כיפור. שעה שהיהודים המנותקים מהעולם שפכו תחינתם לפני בורא עולם, פשטה השמועה לכל קצוות תבל: הסובייטים שיגרו ירח מלאכותי. זאב לזר, אחראי משמרת בסוכנות הידיעות הממשלתית עתי"ם, קיבל את הידיעה ב-5 בבוקר. לזר האזין כלא מאמין לצפצופים ששודרו בבי.בי.סי, ברדיו מוסקבה, בבוקרשט, אבל לא עלה בידו לקלוט את האות בעצמו. בשעה 8 בבוקר הוא פנה לעובדי תחנת הקליטה המרכזית של דואר ישראל, שכיוונו את אחד המקלטים המשוכללים שלהם לתדר שהועבר מברן, שוויץ. לזר, טכנאי רדיו מנוסה, ידע כי הפעם אינו עומד לקבל תשדורת רגילה. מחוגי שעונו הצביעו על 14:12 כאשר האותות נשמעו מעל המזרח התיכון, מהוססים בתחילה. זאב לזר היה משוכנע כי הוא שומע את פעימות ליבו של רך נולד. הוא מיהר להקליט את הצפצופים והעביר את ההקלטה לקול ישראל.
9. "שמענו את ה ח ד ש ה במוצאי יום הכיפורים", פתח המשורר חיים גורי (בשם העט "חגי") את מדורו "מה אומרים?" בעיתון "למרחב". "הקריינית הפסיקה לרגע את דבריה ונתנה את רשות-הדיבור ל י ר ח, וזה מסר לנו ד"ש מהסטרטוספרה. סגרנו את המקלט שהמשיך לספר חדשות אחרות. יצאנו אל ליל הירח 'הישן' ושוטטנו שעות ברחובות".
10. על ראשוניות האירוע תעיד העובדה כי במילון העברי לא הייתה כלל מילה לתאר את העצם. כותרת העיתון "דבר" הכריזה ש"ברה'מ שילחה ירח מלאכותי לחלל", ואילו "למרחב" הודיע לקוראיו כי "כוכב-לכת מלאכותי סובייטי מקיף את כדור-הארץ". מונחים אחרים כללו "כוכב", "ירח-זוטא", "ירחון" ו"לוואי". ראש הממשלה דוד בן גוריון קרא לו בפתח מושב הכנסת "בן-ירח מלאכותי" ו"בן-הלוויה הסובייטי". רק בחודש דצמבר חידש הלשונאי יצחק אבינרי את המילה "לִויון", ממשקל "שריון" – שלמורת רוחו הלכה והתעוותה בידי עיתונאים פוחזים לכדי "לוויין".