אוניברסיטת אריאל בשומרון שיגרה ננו-לוויין ראשון – והיום הוא צפוי להיכנס למסלול עצמאי סביב כדור הארץ בשעה 15:30 (שעון ישראל). הלוויין, SATLLA-1, שוגר לתחנת החלל הבינלאומית ב-3 באוקטובר השנה, והיום צפויה הזרוע הרובוטית Canadarm2 לשחרר אותו – יחד עם לוויינים נוספים – למסלול לווייני נמוך.
SATLLA-1 הוא הלוויין הראשון שנבנה במעבדת המחקר הרב-תחומית של אוניברסיטת אריאל, כאשר צוות המחקר מורכב מסטודנטים מהמחלקה למדעי המחשב ומהפקולטה להנדסה בהנחיית פרופ' בעז בן משה.
"למהפכת 'החלל החדש' יש שני פנים", אומר פרופ' בן משה. "מצד אחד לומדים לעבוד בצורה יותר יעילה וככה לחסוך עלויות, ומצד שני לומדים לנהל את הסיכונים בצורה אחרת. לנו ברור שחלק מהרכיבים לא יעבדו בצורה מושלמת, לא טרחנו להתקין 'חדר נקי' ייעודי ואין לנו את המרעד הכי טוב בעולם, וגם זה חלק ממהפכה: להגיד שלא הכול יעבוד. אנחנו מתייחסים ללוויין כאל פלטפורמת לימוד. בנו אותו חמישה סטודנטים משוגעים לדבר, שאף אחד מהם לא למד הנדסת חלל, בלי מימון, עם רכיבי מדף ובאווירה חלוצית כזאת של קיבוץ של פעם: שוברים את הראש, אחר כך שוברים את הרכיב, מתחילים שוב מההתחלה – ולומדים תוך כדי פעולה".
satlla1.jpg
העתיד: תקשורת אופטית
SATLLA-1 הוא לוויין זעיר מסוג פיקו (10X10X10 ס"מ) שמטרתו להציג יכולת שידור אופטית מהחלל לכדור הארץ. ככלל, השידור באמצעי גלי רדיו יקר מאוד, מצריך פרישה של אנטנות קליטה על הקרקע ובעיקר מצריך הקצאה של תדרים ממשרדי התקשורת. לעומת זאת, שידור אופטי באמצעות לייזר מאפשר העברת נתונים מהירה, גדולה ומוצפנת, ללא צורך בהקצאת תדר. כמובן, גם לתקשורת לייזר יש חסרונות: היא דורשת שמיים נקיים (במקרה של עננים למשל לא ניתן לתקשר עם הלוויין) והיא מצריכה קו ישיר מושלם בין המקלט ללוויין, עד כדי דיוק של עשירית המעלה.
"לייזר זה חינם ואין הגבלה על התדרים", מסביר פרופ' בן משה. "במימון משרד החדשנות פיתחנו את התיאוריה של מודמים אופטיים ללוויינים זעירים. SATLLA-1 והבאים אחריו נועדו לבדוק את היתכנות הטכנולוגיה בפועל. הרעיון הוא להראות תקשורת לייזר במאות מגה-ביטים לשנייה, כשהיא מאובטחת לגמרי. מן הסתם הטכנולוגיה הזאת מעניינת מאוד את משרד הביטחון, אבל בעתיד היא יכולה לשמש גם חובבים. במזג אוויר מתאים, הטלפון שלי יכול לתקשר עם הלוויין הזה – וזה פותח פתח ליישומים רבים, כמו אינטרנט מהחלל למשל".
לשם כך, הסטודנטים באוניברסיטת אריאל נדרשו לפתח מערכת עוקב כוכבים, המתאימה לננו-לוויינים, שמקבעת את מנח הלוויין לפי מפת השמיים, וכן מערכת בקרת ייצוב המבוססת על גלגלי תנופה זעירים – שמייצבת את הלוויין למנח המתאים. שתי המערכות הייחודיות, שבדרך כלל נמצאות בלוויינים גדולים בהרבה, נועדו לאפשר שידור אופטי לכדור הארץ.
אם הכול ילך כשורה, באוניברסיטת אריאל בשומרון מבטיחים לשגר שני לווייני המשך, SATLLA-2 ו-SATLLA-3, ולאחר מכן לשגר ננו-לוויין חדש מדי שנה.
satlla1_students.jpg
