סוכנות החלל האמריקנית הודיעה כי הרובר קיוריוסיטי מצא יחס חריג של סוג פחמן במאדים, שכאן בכדור הארץ מאפיין תהליכים ביולוגיים.
ככלל, אטומי פחמן תמיד מורכבים משישה פרוטונים – אבל ממספר משתנה של נויטרונים. שני איזוטופים כאלה נוצרים בטבע וגם נשארים יציבים לאורך זמן: פחמן-12, שהוא בעל שישה נויטרונים, ופחמן-13, שהוא בעל שבעה נויטרונים.
מהחיידק הקטן ביותר ועד לפיל הענק, כל החיים בכדור הארץ מבוססים על פחמן, שמשמש אותם לפוטוסינתזה או למטבוליזציה של מזון. אבל לחיים יש העדפה ברורה לאיזוטופ פחמן-12 הקל והקטן יותר, שחוסך אנרגיה.
הרובר הוותיק קיוריוסיטי, שחוקר את מכתש גייל במאדים מאז 2012, קדח בסלע וניתח 24 דוגמיות של אבקה בעזרת המעבדה הפנימית שלו, Sample Analysis at Mars, או SAM. מערכת סאם חיממה את הדוגמיות ל-850 מעלות צלזיוס ו"רחרחה" את הגז שהשתחרר. בשש מתוך 24 הדגימות נמצא יחס חריג של פחמן: 70 חלקים לאלף יותר איזוטופים של פחמן-12 מאשר פחמן-13. בכוכב הלכת שלנו, הרוחש חיים, 98.93% מכל הפחמן הוא פחמן-12, ואילו פחמן-13 מהווה רק 1.07%.
אם אכן מדובר בחיים, בנאס"א טוענים כי זוהי חתימה פחמנית ייחודית שנפלטה מבקטריות קדומות כגז מתאן, בדומה לאופן שבו בקטריות פולטות מתאן כאן בכדור הארץ. הגז הפחמימני שקע לאחר מכן חזרה על הסלעים, התכסה והשתמר – עד שנקדח על ידי הרובר של נאס"א.
highfield (1).jpg
מתכננים משימה להבאת דוגמיות
חתימה כימית דומה שהייתה נמצאת בכדור הארץ הייתה מהווה הוכחה לקיומם של חיים, אבל מאדים, כידוע, הוא עולם אחר, בעל חוקיות שונה שאיננו מבינים עד הסוף – ובנאס"א מעדיפים להיזהר בלשונם.
ד״ר רעות סורק-אברמוביץ, אסטרוביולוגית וחוקרת במו"פ מדבר וים המלח בחסות אוניברסיטת בן גוריון, אמרה לסוכנות החלל הישראלית בעקבות הפרסום כי מדובר בממצא מדהים, אך צריך לפקוח עין ולחפש גם הסברים אפשריים נוספים, שאינם קשורים להתפתחות של חיים. "הממצאים האלה בהחלט מעניינים ומחדשים, אבל אם יש משהו שמאדים לימד אותנו, הוא שלא כדאי לקפוץ למסקנות. זהו כוכב לכת שמאלץ אותנו כל הזמן להטיל ספק ולמצוא הסברים פיזיקליים לתופעות, שאילו היו מתרחשות בכדור הארץ, ניתן היה להסבירן בקלות באמצעות תהליכים ביולוגיים. לכן, למרות שמדובר בממצאים חשובים שייתכן שמעידים על קיום חיים במאדים בעבר, חשוב להחזיר דגימות מהשטח או יותר עדיף, לשגר לשם משימות מאוישות שיבצעו מחקר מקיף ויסודי בשטח".
במאמר שפורסם ב-Proceedings of the National Academy of Sciences, מדעני הקיוריוסיטי אכן מציעים גם שני תרחישים לא-ביולוגיים אפשריים שיכולים להסביר את הממצאים. בראשון, אינטראקציה כימית מיוחדת בין האור העל-סגול לפחמן הדו-חמצני באטמוספרה המאדימית, היא זו שיצרה את חתימת הפחמן הייחודית ששקעה על פני השטח. בתרחיש השני, איזוטופ הפחמן שקע על הסלע במכתש גייל כאשר מערכת השמש כולה חלפה לפני מאות מיליוני שנים בתוך ענן גז מולקולרי שהיה במקרה עשיר בסוג זה של פחמן.
יצוין כי כמחצית מהדוגמיות שנותחו על ידי הקיוריוסיטי עד כה הכילו ריכוזים גבוהים יותר של פחמן-12 מאשר האוויר המאדימי, ממצא שיכול להעיד כאמור על קיומן בקטריות קדומות פלטו את הפחמן כגז מתאן. דוגמיות אלו נמצאו בחמישה אתרים שונים וייחודיים במכתש גייל, שצוות הרובר זיהה כשטחים משומרים היטב.
אלא שהתוצאות החדשות בדבר היחס החריג בין פחמן-12 ל-13 רק מעמיקות את תעלומת הפחמן במאדים.
במקום לעסוק ב"ארכיאולוגיה כימית", בנאס"א היו שמחים לדגום את תכולת הפחמן ישירות מעננת מתאן שמשתחררת מפני השטח. עננה זו עשויה להיות פרי בקטריות החיות כיום מתחת לפני השטח, בקטריות מתות שחיו מתחת לפני השטח שמתחממות ומתפרקות בקיץ המאדימי או, פרי תהליכים לא-ביולוגיים. הקיוריוסיטי נסע במקרה לתוך עננה כזאת ב-2019, אך לצוות אין כל דרך לצפות את העננה הבאה ולהיערך אליה.
אפשרות מציאותית אך רחוקה בהרבה תהיה לשלוח חזרה לכדור הארץ את דוגמיות הקרקע שהרובר האחר פרסווירנס מסמן, אוסף ואורז בימים אלה. עם כל הכבוד למעבדות הניידות והזעירות של הרוברים, המעבדות המצוידות והמשוכללות כאן יוכלו כנראה לפתור את החידה ולהגיד בוודאות אם מקור הפחמן-12 בחיים על מאדים. ואולם, לשם כך נצטרך להתאזר בסבלנות רבה, שכן משימת החזרת דוגמיות למאדים לא תשוגר לפני 2026.
312_sam-top.jpg
