סוכנות החלל האמריקאית תשגר שלושה רוברים לירח ב-2024, בניסיון להדגים טכנולוגיה לקבוצת רוברים אוטונומיים שיעזרו למפות את משאבי הקוטב הדרומי של הירח לקראת הנחיתה, והקמת הבסיס המאויש שם, במסגרת תוכנית ארטמיס. קבוצת הרוברים, שיחד נקרא קאדר (Cooperative Autonomous Distributed Robotic Exploration, או CADRE), יחקור את פני הירח במשך יום ירחי אחד (14 ימים ארציים) וינסה לבצע את מטלותיו יחד וללא כל התערבות אנושית. הרוברים ישוגרו במקביל לרובר נוסף, וייפר, שיחפש מים במכתש נובילי שבכותב הדרומי של הירח.
הרוברים הקטנים של קאדר – כל אחד בגודל של מזוודה פחות או יותר – יקבלו מטלות מהמרכז להנעה סילונית JPL, אבל יחליטו על דעת עצמם מהי הדרך הטובה ביותר להשלים את המטלות הללו (וכיצד לחסוך בחשמל יקר תוך כדי ביצוען). כך, למשל, הרוברים יתבקשו לנסוע בהרכב מסוים, תוך כדי שמירה על מרחקים קבועים זה מזה וכמובן הימנעות ממכשולים בדרך. מבחן אחר שיערך ללהק הרוברים יהיה להשתמש במצלמות הסטריאו שלהם כדי לייצר מפה טיפוגרפית תלת-ממדית של שטח בן 400 מ"ר.
בנאס"א מהמרים שהעתיד נמצא בקבוצות הרוברים
אמנם משימת קאדר נועדה להדגמה טכנולוגית, והרוברים יישארו קרובים יחסית לנחתת שהביאה אותם לשם – שגם תשמש כתחנת הממסר של המשימה עם כדור הארץ – אבל אין פירושו של דבר שהלהק לא יצטרך להתאמץ כדי לשרוד. הרוברים, וכן הנחתת, נושאים מעבדים שכבר משמשים לעבודת צוות מופלאה – זאת שבין המסוק אינג'יניואיטי לרובר פרסווירנס במאדים. אלא שהתנאים על הירח מציבים קשיים מיוחדים. ספציפית, הטמפרטורה בקוטב הדרומי עלולה להגיע גם ל-54 מעלות צלזיוס ביום.
כדי להימנע מעומס חום על המעבד ושאר המערכות האלקטרוניות, הרוברים של קאדר יעבדו ב"משמרות" בנות חצי שעה – ואחר כך ייכנסו למצב "שינה" במטרה לטעון את מצבריהם ולהשיל מחומם. כשיקיצו, הרוברים יעדכנו אחד את השני במצבם, ובהתאם לכך יבחרו את המנהיג למשימה הבאה.
בהמשך, מתכנני המשימה ינחו את אחד הרוברים להיעלם לחבריו, במטרה לבדוק איך הבינה המלאכותית של שני הרוברים האחרים תגיב לאובדן. אחת ההצדקות הגדולות לשיגור קבוצות של רוברים היא היכולת "להקריב" אחד מהם כדי להשיג מידע מדעי רב ערך – אך מבלי לסכן את המשימה כולה (שאר הרוברים בקבוצה). כך לדוגמה, הבינה המלאכותית עשויה להחליט ששווה להקריב רובר אחד כדי לחקור תעלת לבה או קרקעית של מכתש עמוק. הרובר ייפול למכתש, בידיעה שאין הוא יכול להיחלץ ממנו, ויעביר את הנתונים שהוא יאסוף לחבריו שיחכו למעלה – וישדרו את הנתונים הלאה לכדור הארץ.
בסין בונים על רחפנים לחקר המכתשים ותעלות הלבה
גם סין התייחבה להנחית אדם על הירח עד שנת 2030 – וגם היא מתכננת להקים בסיס מאויש בקוטב הדרומי של הירח בעשור שלאחר מכן. למעשה, חוקרים מהאקדמיה הסינית למדעים וממינהל החלל הסיני (CNSA) פרסמו לאחרונה את התוכנית שלהם לחקר תחתיות המכתשים המוצללים-תמידית בקוטב הדרומי של הירח: לשלוח רחפן.
התוכנית, שפורסמה בכתב העת Space: Science & Technology, מתייחסת למשימת צ'אנגה 7, שעתידה להמריא ב-2026 ולכלול מקפת, נחתת וכאמור גם רחפן. שלא כמו הרוברים של נאס"א, הרחפן הקטן נבנה במטרה לעוף מהחלקים המוארים של הירח ולצלול פנימה לקרקעית החשוכה והקפואה (עד כדי 246 מעלות צלזיוס מתחת לאפס) של המכתשים המוצללים. שם, הרחפן ישתמש במקדחה, בזרוע רובוטית ובתנור קטן כדי לחמם ולזהות מולקולות של חומרים נדיפים כמו מים ואמוניה.
אנחנו יודעים שבירח מאגרים גדולים של מי קרח בתחתית המכתשים המוצללים תמידית, בעיקר באזור הקוטב הדרומי, וכן בכמויות קטנות יותר מתחת לפני השטח. הן נאס"א והן סין זקוקות למים האלה כדי להפוך את חלום ההתיישבות בחלל למציאות. אסטרונאוטים ישתמשו במים לשתייה כמובן, אבל גם להפקת חמצן לנשימה ולדלק. המעצמה הראשונה שתמצא מאגר גדול ונגיש יחסית שכזה תוכל להקים בסיס בסמוך אליו, בשבריר מהמחיר של שינוע המים והחמצן מכדור הארץ.
מנהל תוכנית צ'אנגה של סין מסביר על הרחפן החדש (עם כתוביות באנגלית):