מעצמת החלל העולה הודו חשפה בפני העולם את ארבעת הטייסים שיהוו את מחזור האסטרונאוטים הראשון במדינה – ואת לוח הזמנים השאפתני להמשך. שלושה מבין ארבעת טייסי הניסוי שנבחרו מחיל האוויר ההודי ישוגרו להקיף את כדור הארץ בגובה של כ-400 ק"מ מעל פני הים ולמשך שבוע, כבר בשנה הבאה.
ראש הממשלה נרנדרה מודי, שהצמיד למדי ארבעת הקצינים תגים עם כנפיים מוזהבות, בטקס סוכנות החלל ההודית (ISRO) שנערך בטריוונדרום, אמר בנאומו כי "אלה לא רק ארבעה שמות או ארבעה אנשים. אלה ארבעה כוחות שיישאו את שאיפותיהם של 1.4 מיליארד הודים לחלל".
ההכרזה ההודית מגיעה על רקע הצלחת הניסוי האחרון של מנועי הגאגאניאן (Gaganyaan, בסנסקריט: "רכב שמיימי"), החללית ההודית המאוישת הראשונה. זהו הניסוי השביעי והאחרון לחומרה ההודית, ובכך החללית מוכנה למעשה לטיסת הבכורה הלא-מאוישת שלה, משימת גאגאניאן-1, המיועדת לרבעון האחרון של שנה זו. ה"טייס" במשימה יהיה הרובוט ויומיטרה (Vyomitra, "חבר חללי"), גם כן מתוצרת ISRO. הרובוט מסוגל לשוחח, לדמות פעולות אנושיות ולהיות באינטראקציה עם מערכות תמיכת החיים שלו.
אם מסעו של ויומיטרה יעבור בשלום, בשנה הבאה תשוגר מנמל החלל סאטיש דאוון משימת גאגאניאן-2, שתישא שלושה אסטרונאוטים הודים למסלול סביב כדור הארץ. ארבעת פרחי האסטרונאוטיקה שנבחרו עברו הכשרה מפרכת בת 13 חודשים במרכז גגארין להכשרת קוסמונאוטים של סוכנות החלל הרוסית רוסקוסמוס, במטרה להכינם – כמה שרק ניתן – למשימה ההיסטורית.
מעצמת חלל שעוקפת את רוסיה ומזנבת בסין
ההודי היחיד שהגיע לחלל עד כה הוא מפקד הכנף ראקש שרמה, שטס בטיסת סויוז T-11 במסגרת התוכנית הסובייטית אינטרקוסמוס. שרמה שהה שבוע על סיפון תחנת החלל הסובייטית סאליוט 7. מאז הודו הפכה למדינה המאוכלסת בעולם, למעצמת הייטק וכן למעצמת חלל – עם תעשיית חלל פרטית משגשגת ותוכנית חלל ממשלתית שאפתנית. תוכנית גאגאניאן לבדה עלתה למשלם המיסים ההודי כמיליארד דולר, סכום שאינו כולל את פיתוח ובניית המשגר הבינוני LVM3.
בשנה שעברה, הנחתת צ'אנדריאן-3 ("רכב חלל") נחתה בהצלחה סמוך לקוטב הדרומי – העשיר במים – של הירח, והפכה בכך את הודו למדינה הרביעית בהיסטוריה שנוחתת נחיתה לא-מאוישת רכה על הלבנה אחרי ברה"מ, ארה"ב וסין (במקביל לכישלון רוסי במשימת לונה 23). אם משימת גאגאניאן-2 תצליח, הודו תהפוך למדינה הרביעית בהיסטוריה שמשגרת בני אדם לחלל, גם כן אחרי ברה"מ, ארה"ב וסין (הטייקונאוט הסיני הראשון טס לחלל ב-2003).
אבל ISRO ממש לא מתכוונת לעצור במסלול לווייני נמוך. גם כן בעקבות סין, המעצמה כבר הכריזה על כוונותיה לשגר תחנת חלל עד 2035 – ולהנחית אדם על הירח עד 2040.
במקביל, המשגרים ההודיים תופסים נתח הולך וגדל משוק השיגורים הגלובלי. הודו משגרת מיקרו-לוויינים וננו-לוויינים על בסיס מקום פנוי ב"סוס העבודה" שלה: המשגר הבינוני PSLV המשמש להצבת לוויינים – צבאיים ומסחריים – במסלול מסונכרן-שמש (SSO). כך למשל, PSLV שיגר מספר לוויינים מתוצרת ישראל, לרבות BGUSAT של אוניברסיטת בן גוריון ולוויין התלמידים דוכיפת 3.
ואילו המשגר הבינוני החדש יותר LVM3, שעתיד לשאת גם את חלליות הגאנגאניאן, נועד בעיקר לנשיאת לווייני תקשורת למסלול גאוסטנציונרי (GEO). ב-2022 חתמה חברת OneWeb, השואפת להקים מערך בן כאלף לוויינים שיספקו אינטרנט מהיר מהחלל, על חוזה לשיגור רוב לווייניה באמצעות ה-LVM3.
ולבסוף, ב-2022 הצטרפה הודו למהפכת החלל החדש כשערכה את טיסת הבכורה של המשגר הקטן SSLV. משגר זה נועד בעיקר לשיגור ייעודי של לוויינים קטנים וננו-לוויינים, והוא יכול להמריא אנכית (כמו משגר) או אופקית (כמו מטוס). הזמינות וקצב השיגור הגבוהים של ה-SSLV החדיש מאפשר להודו להציע מחירים תחרותיים של כ-8,000 דולר לק"ג. בנוסף, ה-SSLV מותאם לנשיאה ולהורדה של מספר רב של לוויינים קטנים בגבהים שונים במסלול סביב כדור הארץ. בכך מקווה הודו "לגנוב" חלק מהעסקים של חברות כמו רוקט לב וספייס אקס.
