מהנדס ברשת החלל העמוק (Deep Space Network) של נאס"א, האחראית על התקשורת עם הגשושית הוותיקה וויאג'ר 1, הצליח לפענח את קוד תת-מערכת נתוני הטיסה (flight data subsystem, או FDS). כעת, צוות הוויאג'ר מקווה להשוות את הקוד לג'יבריש שהחללית משדרת מאז נובמבר 2023 – בתקווה להציל את המשימה הרחוקה ביותר של האנושות.
"אבן רוזטה" הקוסמית
יחד עם אחותה התאומה וויאג'ר 2, וויאג'ר 1 שוגרה ב-1977 במטרה לחקור את כוכבי הלכת החיצוניים – ולבסוף לצאת ממערכת השמש. ב-1979 ביצעה יעף על צדק ושנה אחר כך ביקרה בשבתאי. הגשושית ביצעה תמרוני מקלעת כבידתית מסביב לשני הענקים הגזיים והגיעה כך למהירות מילוט ממערכת השמש. בספטמבר 2013 הודיעה נאס"א שוויאג'ר 1 הגיעה להליופאוזה, גבול השפעת רוח השמש – ובכך הפכה לעצם הראשון מעשה ידי אדם שיצא ממערכת השמש.
במשך כל הזמן הזה המשיכה וויאג'ר 1 למדוד את סביבתה ולשלוח חזרה נתונים מדעיים יקרי ערך באמצעות רשת החלל העמוק, האחראית על התקשורת עם כל המשימות של נאס"א שמעבר למסלול לווייני נמוך. אלא שהחל מנובמבר אשתקד, אותות הרדיו שמתקבלים בכדור הארץ אינם מכילים כל מידע שימושי. לדעת צוות המשימה, הבעיה נעוצה באחד משלושת המחשבים שעל סיפון החללית – מערכת ה-FDS שאחראית על קידוד הנתונים לפני שליחתם. אחרי 46 שנים, בנאס"א כבר התכוננו להיפרד בעצב מהחללית המפורסמת ביותר בהיסטוריה.
אלא שב-1 במרץ שלח צוות המשימה פקודה למערכת ה-FDS לנסות רצפי קוד שונים, בתקווה לעקוף את מקטע התוכנה הבעייתי. מאחר שוויאג'ר 1 מרוחקת 24 מיליארד ק"מ מכדור הארץ, לפקודה נדרשות 22.5 שעות כדי להגיע לחללית – במהירות האור כמובן – ועוד 22.5 שעות כדי שאות הרדיו מהחללית יתקבל חזרה בכדור הארץ.
במבט ראשון, הקוד שהתקבל ב-3 במרץ לא היה מעודד במיוחד, אלא שצוות המשימה הבחין במקטע קוד חריג בתוך הג'יבריש הרגיל. גם הקוד הזה לא היה ברצף הבינארי התקין של 0 ו-1, כלומר ברצף שמערכת ה-FDS אמורה לייצר כאשר היא פועלת כראוי, אך מהנדס מרשת החלל העמוק הצליח לפענח את הקוד – ומצא שהוא מכיל תדפיס מלא של זיכרון מערכת ה-FDS.
פירושו של דבר שבידי נאס"א מעין רשימת מצאי של כל הנתונים המדעיים וההנדסיים שהיו אמורים שוויאג'ר 1 הייתה אמורה לשלוח – ושלחה כג'יבריש. מצוידים ב"אבן רוזטה" הזאת, צוות הוויאג'ר 1 מקווים להשוות את התדפיס לתדפיסים קודמים שהחללית שלחה לפני נובמבר 2023, וכך לזהות את מקור התקלה – ולנסות לתקנה, או לפחות לבודד אותה.
יצוין כי וויאג'ר 1 בכל מקרה לא תחזיק מעמד עוד זמן רב. המשימה הנוכחית של החללית מוגדרת עד 2025, אך מדענים מעריכים שהגנרטורים הרדיואיזוטופיים שעל סיפונה אמורים להמשיך לספק לה חשמל – באמצעות דעיכה רדיואקטיבית – עד 2036. אחר כך תדמום החללית, אך היא תמשיך במעופה בחלל הבינכוכבי למשך מיליוני ומיליארדי שנים – עד שאולי, יום אחד, תמצא אותה ציוויליזציה אחרת ותאזין ל"תקליט הזהב" שעל סיפונה. הסיכוי לכך אפסי, אך זה לא אומר שאי אפשר לקוות.