ביום חמישי האחרון (16.5), סוכנויות החלל האמריקאית והאירופית חתמו על הסכם לשיתוף פעולה בשיגור הרובר רוזלינד פרנקלין למאדים. במסגרת ההסכם, נאס"א תחליף למעשה את סוכנות החלל הרוסית – ותתמוך במשימה האירופית במאות מיליוני דולרים. לפי הערכות, ארה"ב תממן את המשימה בכ-340 מיליון דולר עד לשיגור ב-2028.
המדע משלם את מחיר הפוליטיקה
הרובר רוזלינד פרנקלין, שנקרא על שם המדענית היהודייה-אנגלייה שגילתה את מבנה הדנ"א, הוא חלק מתוכנית אקסו-מארס (ExoMars, קיצור של Exobiology Mars) שמטרתה חיפוש אחר חיים במאדים. התוכנית משותפת לסוכנות החלל האירופית ESA ולסוכנות החלל הרוסית רוסקוסמוס.
החלק הראשון של התוכנית עבר בהצלחה חלקית: ב-2016 שוגרו בהצלחה המקפת "טרייס גז אורביטר" (Trace Gas Orbiter, או TGO) והנחתת סקיאפארלי (Schiaparelli); הנחתת התרסקה על פני מאדים כתוצאה מתקלה במצנחים, אך המקפת ממשיכה להקיף את מאדים ו"לרחרח" שיירי גז המתאן באטמוספרה הדלילה. ככלל, הקרינה העל-סגולה (UV) של השמש מפרקת את גז המתאן במהירות. לפיכך, הימצאותו באטמוספרה של מאדים רומזת למקור שמחדש את הגז. אם המקור הזה ביולוגי, ייתכן שמדובר בשירת הברבור של בקטריות שנכחדו במאדים לפני מיליוני שנים, ושהמתאן שהן פלטו במעמקים משתחרר אט-אט לפני השטח. לפי תרחיש אחר, מאדים עדיין שוקק חיים מתחת לפני השטח.
השלב השני בתוכנית אקסו-מארס היה אמור היה להיות מורכב מהנחתת הרוסית קזצ'וק – על שם ריקוד העם הקוזאקי – ומהרובר האירופי רוזלינד פרנקלין, אשר הנחתת הייתה אמורה לשמש לו גם כפלטפורמת נחיתה. שני רכיבי המשימה היו עתידים להמריא מנמל החלל הרוסי קוסמודרום בייקונור בעזרת המרקיע הרוסי פרוטון-M.
אלא שכל התוכניות הללו השתנו לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה. המדינות החברות בסוכנות החלל האירופית הצביעו בעד החלטה להשהות את שיתוף הפעולה עם רוסקוסמוס במשימת אקסו-מארס 2024 – שהייתה אמורה להמריא השנה – והרובר האירופי נותר ללא מרקיע שיישא אותו למאדים, ובלי פלטפורמת נחיתה כדי לנחות על מאדים, זאת בזמן שהנחתת הרוסית נשארה בלי מימון ובלי תכלית.
אחת המשמעויות היא שאירופה נאלצת לפתח יכולות נחיתה עצמאיות על מאדים. באפריל השנה העניקה סוכנות החלל האירופית 522 מיליון יורו לענקית הלוויינים הצרפתית-איטלקית תאלס אלניה ספייס (Thales Alenia Space) כדי שזו תבנה פלטפורמת נחיתה חלופית. ענקית התעופה איירבוס, שבנתה את הרובר עצמו, תספק לפלטפורמה את מערכות ההנעה והוויסות, שעה שקבוצת אריאן תהיה אחראית על מגיני החום של הפלטפורמה. יצוין כי מדובר במאמץ חריג לתעשיית החלל האירופית, שעתיד להעניק לה יכולות עצמאיות של כניסה לאטמוספרה ונחיתה רכה – יכולות שבאיחוד האירופי מקווים שינוצלו בעתיד גם לאפיקים מסחריים.
חלון הזדמנות ב-2028
לפי ההסכם החדש, נאס"א תספק לפלטפורמה האירופית המתגבשת את מנועי הבלימה בעלי המַצְעֶרֶת. הנחיתה על מאדים זכתה לכינוי "שבע דקות של אימה", שכן לחללית יש שבע דקות כדי לבלום ממהירות של כ-20,000 קמ"ש לאפס. מאחר שהאטמוספרה המאדימית דקיקה מכדי להסתמך רק על מצנחים, נדרשת בלימה רקטית מהירה ומורכבת, שנאס"א צברה בה ניסיון רב כשהנחיתה את הרוברים שלה.
"שבע דקות של אימה" בנחיתת הרובר האמריקאי פרסווירנס ב-2021.
בנוסף, ההסכם קובע כי נאס"א תספק ל-ESA יחידות חימום מבוססות אנרגיה גרעינית שיחממו את החללית בעזרת דעיכה של פלוטוניום-238, וכן את המרקיע שישלח את הרובר לדרכו. בשל הרגישות הגבוהה של חומרים רדיואקטיביים כמו פלוטוניום-238, ברור שהשיגור יעשה מאדמת ארה"ב – אבל עוד לא ידוע מה יהיה המרקיע שהאמריקאים יספקו לטובת העניין.
בגלל מסלולי כוכבי הלכת, חלון ההזדמנות לשיגור למאדים נפתח מדי שנתיים. ב-ESA מקווים להספיק לבנות את הפלטפורמה, להתאים את הרובר אליה ולהרכיב את השניים על המרקיע שתספק נאס"א – וזאת לפני חלון ההזדמנויות שייפתח וייסגר באוקטובר 2028. אם הם יעמדו בלוח הזמנים החדש, הרובר רוזלינד פרנקלין צפוי לנחות על מאדים באוקטובר 2030.