אמש (רביעי) הודיעה נאס"א כי בחרה בחברת ספייס אקס כדי לפתח ולספק רכב חלל שירסק בבטחה את החלק האמריקאי בתחנת החלל הבינלאומית. ספייס אקס היא החברה היחידה שזכתה בחוזה החריג, בסכום של עד 843 מיליון דולר – לא כולל עלות המרקיע שישגר את רכב החלל לתחנה – וזאת במטרה למנוע נפילה של חלקי התחנה על אזורים מיושבים ולסכן חיים ורכוש.
האובייקט היקר ביותר בהיסטוריה
תחנת החלל הבינלאומית היא התיישבות הקבע העיקרית של האנושות בחלל – והדבר היקר ביותר שנבנה אי פעם. המודול הראשון שמרכיב אותה שוגר ב-1998, והיא מאוישת בקביעות מאז שנת 2000. חמש סוכנויות חלל – האמריקאית, הרוסית, האירופית, הקנדית והיפנית – השקיעו במעבדה הגדולה והחשובה ביותר למיקרו-כבידה למעלה מ-150 מיליארד דולר, ועד כה ביקרו בה 279 אסטרונאוטים מ-22 מדינות.
אלא שתחנת החלל מתיישנת, ופירושו של דבר שיותר ויותר שעות יקרות מזמנם של האסטרונאוטים מוקדש לתיקונים ולהחלפת ציוד מיושן. מערכות הליבה של תחנת החלל נבנו בסוף שנות ה-90, וללא השקעה רצינית בשיפוץ ובשדרוג – התחנה עלולה לסכן את שלומם של אנשי הצוות. אחרי שהאריכו את משימתה מספר פעמים, ארה"ב, האיחוד האירופי, קנדה ויפן הכריזו כי התחנה תרוסק בשנת 2030. ואילו סוכנות החלל הרוסית רוסקוסמוס הודיעה כי תאריך אתפעילותה בתחנה לפחות עד 2028.
יצוין כי מערכות התחנה, שנבנתה כסמל לשלום ולשיתוף פעולה מדעי בין המערב לרוסיה לאחר נפילת ברה"מ, שלובות זו בזו ואין כל אפשרות מעשית לצד אחד לנתק את המודולים שלו ללא החלפתם על ידי הצד השני. בנאס"א הדגישו בהודעתם כי האחראיות על ריסוק התחנה בבטחה מוטלת על כל סוכנויות החלל השותפות בפרויקט.
כך או כך, השאלה היא איך לרסק אותה בבטחה. תחנת החלל הבינלאומית היא מבנה עצום: אורכה 109 מטר – כמגרש פוטבול – ובלי החלליות שעוגנות בה היא שוקלת למעלה מ-400 טונות. אפילו שהיא תישרף באטמוספרה, אין ספק שחלקים רבים וכבדים יפגעו בקרקע במהירויות של כ-28,000 קמ"ש.
שובל שברים באורך 6,000 ק"מ
את החלקים הללו יש לכוון כך שייפלו ב"בית הקברות לחלליות", או "נקודת נמו": אזור בדרום האוקיינוס השקט הנחשב למרוחק ביותר מכל יישוב (ובשל היעדר חומרי מזון, הוא גם דל מאוד באוכלוסייה ימית). זהו מקום קבורתן של חלליות כבדות רבות, כשהידועה ביותר היא תחנת החלל הסובייטית (ובהמשך הרוסית) מיר, שרוסקה שם ב-2001.
תחנת החלל הבינלאומית גדולה בערך פי שלושה ממיר, ומסלול השברים שייפלו מהשמיים צפוי להשתרע על פני 6,000 ק"מ. פירושו של דבר שהשובל עלול לעבור מעל אזורים מיושבים, למשל בניו זילנד המרוחקת כ-4,000 ק"מ מהנקודה. זאת ועוד, אפילו במקרה של ריסוק מבוקר מוצלח, יהיה צורך לסגור את חלקים נרחבים מהאוקיינוס השקט לכלי שיט ולתעופה אזרחית.
שאלת ריסוק תחנת החלל הבינלאומית מרחפת מעל מסדרונות נאס"א כבר שנים רבות. כעת, וכחלק מהמדיניות החדשה של ארה"ב להפריט את החלל הקרוב, היא מגלגלת את הכדור הכבד הזה לחברת ספייס אקס. לא ספייס אקס ולא נאס"א חשפו פרטים לגבי אותה "סירת גרר" חללית שתעלה כמעט מיליארד דולר – אבל אין ספק שהיא תצטרך כוח רב כדי לגרור את התחנה האדירה לנקודה המדויקת ובזמן המדויק.
נאס"א ממש לא מוותרת על החלל הקרוב
כמובן, סופה של תחנת החלל הבינלאומית אינה סופה של הנוכחות אמריקאית במסלול לווייני נמוך. בנאס"א מקווים שתוכנית היעדים המסחריים במסלול לווייני נמוך תבשיל עוד לפני 2030, כך שתישמר נוכחות אמריקאית רציפה בחלל הקרוב. בין היתר, במסגרת תוכנית זו מפתחת אקסיום ספייס את תחנת החלל הפרטית אקסיום סטיישן – ואילו בלו אוריג'ין, סיירה ספייס, בואינג ואמזון חברו יחד כדי לבנות תחנת חלל בשם אורביטל ריף.