חדשות החלל
arrow-left
לחדשות החלל

הירח עובר לשוק הפרטי: נאס"א מוסרת רובר וקונה ניסוי בנחתת פרטית

הרובר וייפר יעבור לאינטואיטיב מאשינס ובלו מון נתחית ניסוי של נאס"א

עודד כרמלי
14.08.2024
הדמיה של הנחתת בלו מון על אדמת הירח. קרדיט: בלו אוריג'ין
הדמיה של הנחתת בלו מון על אדמת הירח. קרדיט: בלו אוריג'ין

חברת אינטואיטיב משינס (Intuitive Machines) מתכוונת לקחת את הרובר וייפר (VIPER) של נאס"א ולהביא אותו לירח באחת הנחתות שלה. במקביל, נאס"א בחרה בנחתת של בלו אוריג'ין (Blue Origin) כדי לערוך ניסוי שלה על הירח. וייפר והניסוי הם שלבים חשובים בתוכנית ארטמיס, שהולכת ועוברת לידיים פרטיות.

 

"הרובר חשוב לעתיד תוכנית ארטמיס"

וייפר, קיצור של Volatiles Investigating Polar Exploration Rover, היה אמור להיות כלי הטיס האמריקאי הראשון שנוחת על הירח מאז משימת אפולו 17 ב-1972, והפעם הראשונה בכלל שנאס"א משגרת רובר אוטונמי לירח.

 

הרובר אמור עתיד לנחות במכתש נובילי הסמוך לקוטב הדרומי של הירח, לנסוע בין 16 ל-24 ק"מ ולדגום לפחות שישה אתרים בחיפוש אחר משאבים החיוניים להתיישבות אנושית, ובראשם מים. בין היתר, הרובר יכול לקדוח לעומק של כמה מאות ס"מ, ואף להיכנס בעצמו למספר מכתשים קטנים.

 

התוכנית הייתה שאת המים שימצא וייפר ישתו בעתיד האסטרונאוטים של תוכנית ארטמיס. בנוסף, את המים ניתן יהיה לפרק כימית למרכיביהם, אטום מימן ושני אטומי חמצן, ולהשתמש בחמצן כאוויר לנשימה ובמימן להפקת דלק רקטי.

 

נאס"א אישרה ב-2021 את פרויקט וייפר בעלות של 433 מיליון דולר – לשיגור ב-2023. אלא שביולי הודיעה סוכנות החלל כי היא מבטלת את הפרויקט. מנהלי נאס"א טענו כי הפרויקט התעכב והתייקר מאוד:  בעת ביטול הפרויקט ביולי, העלות התנפחה ל-609 מיליון דולר ומועד השיגור נדחה לספטמבר 2025.

 

Image
הדמיה של הרובר וייפר בפעולה על אדמת הירח. קרדיט:  Credits: NASA/Daniel Rutter
הדמיה של הרובר וייפר בפעולה על אדמת הירח. קרדיט:  Credits: NASA/Daniel Rutter

 

אלא שהרובר עצמו כבר בנוי, ובנאס"א ממש לא רוצים לזרוק רובר חדיש ומשוכלל לפח. בסוכנות החלל פנו לחברות אמריקאיות בהצעה: מי שתוכיח יכולת לשאת את וייפר לירח, ולמלא אחר רוב משימותיו המדעיות – תקבל את הרובר. לחלופין, הודיעה נאס"א, אם היא לא תמצא חברה פרטית ש"תאמץ" את וייפר – היא תפרק אותו למכשיריו ולחיישניו השונים.

 

הדדליין לבקשה הוא 2.9, אבל חברת אינטואיטיב משינס כבר הודיעה לנאס"א שהיא מעוניינת ברובר. בפברואר השנה הנחיתה החברה את הנחתת אודיסאוס על פני הירח. היתה זו הפעם הראשונה שבה גוף לא-ממשלתי נוחת נחיתה רכה על עולם אחר. בחברה אומרים שהם ישתמשו בנחתת הבאה שלהם, Nova-D, שעדיין נמצאת בשלבי פיתוח, כדי לשאת את הרובר שמשקלו 500 ק"ג. 

 

לפי החברה, ה-Nova-D תוכל לשאת עד 1,500 ק"ג מטען, ופירושו של דבר שיעמדו לרשותם 1,000 ק"ג נוספים למכור בכסף – למשל לסוכנויות חלל אחרות, שירצו לשגר רוברים קטנים או לערוך ניסויים משל עצמן על הירח. 

 

באשר להערכת נאס"א שיש להשקיע 84 מיליון דולר בבדיקות וייפר, מנכ"ל אינטואטיב משניס אמר שמדובר ב"מספר ממשלתי", ושהוא מעריך שהשוק הפרטי יבצע את הבדיקות במחיר נמוך בהרבה. "עמדתנו בנושא היא שהמדע של וייפר חשוב למדעני הירח וחשוב לעתיד תוכנית ארטמיס".

 

נאס"א בוחרת (שוב) בבלו מון

במקביל, נאס"א הודיעה בשבוע שעבר כי בחרה בנחתת בלו מון של חברת בלו אוריג'ין לשאת ניסוי שלה לירח.

 

את בלו מון בונה בלו אוריג'ין עבור האסטרונאוטים של תוכנית ארטמיס של נאס"א – לצד הסטארשיפ של ספייס אקס. במאי אשתקד זכתה החברה במענק פיתוח מנאס"א על סך 3.4 מיליארד דולר, מענק הכולל שתי נחיתות לא-מאוישות שנועדו לבחון את רכב הנחיתה. בלו אורג'ין מתכוונת לשגר את הנחתת הלא-מאוישת הראשונה כבר במרץ 2025, על גבי המרקיע החדש שלה ניו גלן (New Glenn).

 

Image
ג'ף בזוס חושף את רכב הנחיתה הירחי בלו מון ב-2019. קרדיט: Blue Origin
ג'ף בזוס חושף את רכב הנחיתה הירחי בלו מון ב-2019. קרדיט: Blue Origin

 

כעת הודיעה נאס"א שנחתת הבלו מון הראשונה תישא גם ניסוי שלה בשם Stereo Cameras for Lunar Plume Surface Studies, או SCALPSS). מדובר במערכת מצלמות שיורכבו על גבי הנחתת ויצלמו את האופן שבו פליטות המנוע מעיפות את הרגולית הירחי בזמן הנחיתה. 

 

מאחר שאין על הירח תשתיות כמו אספלט, ומאחר שהכבידה על הירח היא רק כשישית מזו שעל הארץ, כל חללית שנוחתת או ממריאה מעיפה המון אבק – שעלול לסכן מערכות אלקטרוניות ואסטרונאוטים סמוכים, ואפילו חלליות המקיפות את הירח כמו הלונר גייטוויי (Lunar Gateway), תחנת החלל הירחית החדשה שנאס"א מתכננת יחד עם בעלות בריתה.

 

יצוין כי מערכת SCALPSS כבר טסה לירח בנחתת של אינטואיטיב משינס בפברואר, וכי מערכת נוספת תטוס לשם בנחתת של פיירפליי (Firefly) בהמשך השנה. אלא שנחתות אלו זעירות לעומת הבלו מון, ובנאס"א מעוניינים לבדוק את האינטראקציה עם אדמת הירח בנחתות בעלות דחף של לפחות 3,600 ק"ג – ובלו מון העצומה היא הנחתת היחידה שעומדת ברף הזה.

 

בתמורה לעריכת הניסוי, נאס"א תשלם לבלו אוריג'ין 6.1 מיליון דולר במסגרת תוכנית שירותי המטען המסחריים לירח (Commercial Lunar Payload Services, או CLPS).

 

מסירת וייפר לידיים פרטיות, והמשך מדיניות המיקור-חוץ של ניסויי נאס"א בדרך למימוש תחנת מחקר מאוישת על פני הירח, מעידים על ההבדל התהומי שבין תוכניות ארטמיס לתוכנית אפולו: כל בורג טס לירח במסגרת תוכנית אפולו היה בבעלות ממשלת ארה"ב. בארטמיס, נאס"א נפטרת מכמה שיותר ברגים. התוצאה היא הזנקת תעשיית החלל המקומית, שעתידה להיכנס לעשור הבא כשמאחוריה הניסיון והכלים להנחתת אסטרונאוטים פרטיים על עולמות אחרים.