עכשיו זה רשמי: במסיבת עיתונאים שערכו בשבוע שעבר (15.10) הודיעו נציגי נאס"א, מנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי (NOAA) והפאנל הבינלאומי לחיזוי מחזור השמש כי השמש נכנסה לתקופת השיא הסולארי של מחזור השמש ה-25 (מאז התחילו לעקוב אחר מחזוריות זו במאה ה-18) – תקופה שעשויה להימשך כשנה שלמה. בתקופה זו צפויות סופות סולאריות עוצמתיות עוד יותר מאלו שראינו לאחרונה, שעלולות לשבש מערכות אלקטרוניות בחלל ועל הארץ.
האורורה העוצמתית ביותר מזה 500 שנה
מדי 11 שנה בערך, הקטבים המגנטיים של השמש מתהפכים: הצד השלילי של ה"מגנט" הופך לצד החיובי ולהיפך. תקופה זו של שינוי מחזורי מתאפיינת בפעילות מגנטית מוגברת, שגורמת לקווים המגנטיים של השמש להסתבך אלה באלה וליצור כתמי שמש: אזורים קרים יותר ופעילים מאוד מבחינה מגנטית. כתמי שמש אלה אחראים להתפרצויות סולאריות ולפליטות מסיביות מעטרת השמש (CME) – חלקיקים טעונים שמואצים על ידי השדות המגנטיים ונפלטים במהירות לכל עבר מערכת השמש, לרבות לכיוון כדור הארץ.
גם בימים כתיקונם השמש שלנו מנשבת רוחות סולאריות, זרם מתמיד של חלקיקים טעונים המשתחררים מהעטרה, או הקורונה, ומגיעים לכל מקום במערכת השמש. השדה המגנטי של כדור הארץ הודף את רוב החלקיקים הללו, למעט בשתי נקודות החולשה שלו – בקטבים. שם, החלקיקים שהצליחו לחדור את המגנטוספרה מתנגשים באטומי האטמוספרה, כמו חנקן וחמצן, ופולטים אור. זאת התופעה היפיפייה של זוהר הקוטב, ה"אורורה".
אולם בזמן סערה גיאומגנטית, השמש משחררת בבת אחת כמיליארד טונות של חלקיקים כאלה, שיכולים לנוע במהירויות של מיליוני קמ"ש, ואלה גוברים על השדה המגנטי של הארץ וחודרים את המגנטוספרה גם באזורים משווניים יותר. למעשה, בחודשים האחרונים פגעו בכדור הארץ שורה של התפרצויות ופליטות עוצמתיות. בחודש מאי פגעו בנו שש פליטות מסיביות מעטרת השמש בזו אחר זו, ויצרו סערה גיאומגנטית בדרגה הגבוהה ביותר, G5, שהייתה החזקה ביותר בשני העשורים האחרונים. הזוהר הצפוני נצפה אז באזורים דרומיים בהרבה כמו אנגליה, גרמניה, קליפורניה, פלורידה ואפילו אלבמה. לפי הערכות, אלו קווי הרוחב הדרומיים ביותר שנצפו בהם אורות הקוטב הצפוני ב-500 השנים האחרונות.
הסולאר מקסימום – בד בבד עם המשימה המאוישת לירח
אך להתפרצויות סולאריות יש גם צדדים אפלים בהרבה מזוהר הקוטב היפה. בשנת 1849, במהלך שיא המחזור הסולארי 10, אירעה פליטת עטרה המונית בשם "אירוע קרינגטון", שהרסה רשתות טלגרף ברחבי צפון אמריקה ואירופה. אותם חלקיקים טעונים מהשמש קיצרו את הקווים, ובמקרים מסוים אף ניצתו וחשמלו את מפעיליהם. בהינתן התלות ההולכת וגוברת של האנושות ברשתות חשמל ואלקטרוניקה, אירוע דומה היום עלול לגרום לתוהו ובוהו כלכלי וחברתי. לפי הערכות האקדמיה האמריקנית הלאומית למדעים, סערה גיאומגנטית דומה לאירוע קרינגטון תגרום לנזקים בשווי של כשני טריליון דולרים היום – ותשאיר חלקים נרחבים בארה"ב בעלטה למשך שנה שלמה.
התפרצויות סולאריות מסוכנות כאן על הקרקע – אבל הן עלולות להיות קטלניות לאלקטרוניקה ולבני אדם הנמצאים בחלל העמוק, כלומר מחוץ למגנטוספרה של כדור הארץ. הדוגמאות לכך מעטות בעת הזו – משימת פולאריס דון שיצאה מחגורות ואן אלן באוגוסט האחרון, ארטמיס 2 הצפויה להקיף את הירח בשנה הבאה – אך הן ילכו ויתרבו בשנים הקרובות. במקרה של סופת שמש, אסטרונאוט שיימצא על הירח ללא הגנה משמעותית עלול להימצא בסכנת חיים. מסיבה זו בנאס"א עתידים לצייד את צוותי משימות ארטמיס באפוד המגן אסטרו-ראד של חברת סטמראד הישראלית.
אחרי 400 שנות תצפית, עדיין רב הנסתר על הגלוי
האנושות עוקבת אחר כתמי השמש מאז ימי גליליאו גליליי, ועדיין רב הנסתר על הגלוי. מדענים אינם יודעים לנבא היווצרות של כתמי שמש, וגם אינם יודעים לחזות התפרצויות סולאריות מתוך הכתמים, את עוצמתן או את כיוונן בחלל. לכן מדובר בתחזית בלבד: לפי הגידול העקבי במספר כתמי השמש, השמש נכנסה לשלב המוגבר בפעילותה המגנטית. מדענים גם לא ידעו להגיד מתי תגיע תקופת השיא אל קיצה, אלא רק בדיעבד – כלומר לאחר שיתחילו להתמעט כתמי השמש.
בסוכנויות החלל בהחלט מתכוונים לנצל את התקופה הזו כדי לשפוך אור חדש על השמש. למעשה, בדצמבר השנה צפויה גשושית של נאס"א, הפארקר סולאר פרוב, לשבור את השיא שלה עצמה ו"לגעת" בשמש – במרחק של 6.1 מיליון ק"מ בלבד מפני "השטח" שלה. באותה הזדמנות הגשושית צפויה לשבור את שיא המהירות של חפץ מעשה ידי אדם, ולזמן קצר "ליפול" לעבור השמש במהירות 195 קילומטר לשנייה. בזמן נפילתה תהיה החללית בתוך האטמוספרה החיצונית, ותוכל ללמוד מקרוב מהם המנגנונים שמאיצים את חלקיקי הקורונה – לעיתים לעברנו.