האם חלום הכרייה בחלל בדרך להתגשם? שלשום (שלישי) נודע כי חברת החלל היפנית אייספייס (ispace) חתמה על הסכם עם חברת הכרייה היפנית מגנה פטרה (Magna Petra). במיזכר ההבנות בין החברות נכתב כי הן ישתפו פעולה בכריית הליום-3 על הירח והבאתו חזרה לכדור הארץ.
דלק הכוכבים
כשאנחנו חושבים על כרייה בחלל, רובנו חושבים על זהב ועל מתכות נדירות אחרות הנמצאות בשפע על פני השטח של אסטרואידים. אבל יש גז אחד שעשוי להיות יקר אף יותר מזהב – ובטווח הרחוק אף עשוי להציל את האנושות מחורבן אקלימי: הליום-3.
מדענים רבים מאמינים שהיתוך גרעיני הוא עתיד ייצור האנרגיה. שלא כמו ביקוע גרעיני, שהוא פיצול גרעין אטום של יסודות כבדים כמו אורניום, בהיתוך גרעיני מפיקים אנרגיה על ידי מיזוג של גרעינים קטנים לכדי גרעין אטום חדש. כך השמש שלנו – וכל כוכבי השבת – מפיקים אנרגיה. האנושות כבר הצליחה להגיע להיתוך גרעיני באמצעים הרסניים – פצצת מימן – אך למרות ניסיונות הולכים ומשתכללים מאז שנות ה-50 של המאה שעברה, מדענים עדיין לא הצליחו ליצור כור של היתוך גרעיני יציב, שמייצר יותר אנרגיה מכפי שהוא צורך (ועל הדרך לא מזהם רדיואקטיבית). והסיבה לכך היא שבהיתוך גרעיני נפלטים נייטרונים שגורמים לבזבוז אנרגיה.
כאן נכנס לתמונה ההליום-3. בזמן שהליום-4, המוכר לנו פשוט כ"הליום", מורכב משני פרוטונים ושני נייטרונים, בהליום-3 יש רק נייטרון אחד. לכן כשמתיכים גרעינית שני אטומים של הליום-3 לא נפלט אף נייטרון, והמערכת הופכת לכדאית מבחינה אנרגטית. לכן הליום-3 נחשב לדלק הכוכבים – שעשוי לשחרר את האנושות מתלותה בדלקי מאובנים.
אלא שהליום-3 הוא גז נדיר מאוד בכדור הארץ. אומנם השמש שלנו מייצרת הליום-3 כחלק מתהליך ההיתוך הגרעיני שלה, ופולטת מולקולות הליום-3 כל הזמן, אלא שהאטמוספרה של כדור הארץ חוסמת אותן. בירח אין אטמוספרה, והליום-3 המגיע מהשמש נספג באדמתו מזה מיליארדי שנים. לפי הערכות, הרגולית הירחי אוצר כ-100 מיליון טונות. אם נחמם את אבק הירח ל-600 מעלות צלזיוס, האד שיצא ממנו – זה הליום-3.
היזם שיביא את הליום-3 מהירח לא רק יציל את כדור הארץ – הוא גם יתעשר. ליטר הליום-3 מתומחר כעת ב-2,500 דולר לליטר, פי 140,000 מהליום-4, כך שחללית אחת שתביא הליום-3 מהירח תעשיר את בעליה במאות מיליוני דולרים.
להשתמש בתשתית של ארטמיס כדי לבסס כלכלה ירחית
לשם שואפת החברה היפנית מגנה פטרה. בהודעה לתקשורת שפרסמה יחד עם אייספייס נכתב כי השתיים מחויבות ל"כרייה בטוחה סביבתית ובת-קיימא" של האיזוטופ הליום-3 בכמויות מסחריות על אדמת הירח, הבאתו לכדור ארץ ושיווקו כאן.
אם עד לפני כמה שנים, מילים יפות כאלה היו נשמעות דמיוניות לגמרי, מהפכת החלל החדש הפכה אותן למציאות. למעשה, אייספייס היפנית כבר שיגרה חללית לירח בשנה שעברה. הגשושית Hakuto-R הייתה עתידה להיות החללית המסחרית הראשונה לנחות נחיתה רכה על הירח – אך בסופה היא התרסקה על פניו כתוצאה מתקלה במד הגובה. באייספייס אומרים שהם ערכו את התיקונים הנדרשים, והנחתת הבאה שלהם, רזיליאנס (Resilience) צפויה להשתגר לירח על גבי מרקיע פאלקון 9 של חברת ספייס אקס כבר בינואר 2025. הנחתת רזיליאנס תישא מיקרו-רובר, שייסע על פני הירח, יאסוף דוגמיות ויבדוק את היתכנות הוצאת ההליום-3 מהרגולית.
במגנה פטרה ובאייספייס מכירים בכך שכרייה תעשייתית תצריך תשתית תעשייתית: כני שיגור ונחיתה, חלליות מטען גדולות שיעגנו במסלול סביב הירח וצי של רוברים, רכבי נדידה ירחיים והאסטרונאוטים המיומנים שיתפעלו אותם. למרבה המזל, התשתית הזאת הולכת ונבנית בימים אלה במסגרת תוכנית ארטמיס של ארה"ב ובעלות בריתה, ובמסגרת השאיפה הסינית-רוסית המקבילה, לבנות תחנת מחקר מאוישת בקוטב הדרומי של הירח – השופע מרבצים של מי קרח.
החברות היפניות מתכוונות להשתמש בתשתית הזאת כדי לספק את ההליום-3. "כדי לבסס כלכלה עצמאית במסלול סביב הירח אין די במים", מסר בהצהרה המשותפת מנכ"ל ומייסד אייספייס, טקאשי הקאמדה. "נצטרך לנצל משאבים נוספים, וחשוב לעבוד היום במטרה לדעת איך לנצל אותם".