נתונים הממשיכים להגיע מהחללית New Horizons, שחלפה ליד כוכב הלכת הננסי פלוטו וירחיו בשנה שעברה, מספקים תמונות מעוררות השתאות מכארון, ירחו של פלוטו: פניו חרושי קמטים עם חגורת עמקים ושברים לאורך קו המשווה שלו, אשר אורכה מגיע לכ-1800 ק"מ, מה שהופך אותה לגדולה מסוגה במערכת השמש שלנו. עומקם של כמה מהבקעים מגיע ל-7.5 ק"מ! לשם השוואה, הפער בין המקום הגבוה ביותר לנמוך ביותר על פני כדוה"א כולו הוא פחות מעשרה קילומטר, אף על פי שכדוה"א גדול בהרבה. קוטרו של כארון הוא רק כשליש מן הירח שלנו. אז מה גרם לתופעה המשונה הזו?
ניתוח הנתונים מספק עתה ראיות מפתיעות לפיהן כארון התנפח באופן מהיר יחסית, תהליך שיצר את הבקעים וסדקים העמוקים על פניו. מים שקפאו, ככל הנראה, הם פתרון התעלומה. מי ששכח אי פעם בקבוק מלא מים בפריזר, יוכל להתחיל לדמיין מה קרה שם, על פני השטח.
הגיהנום שקפא
כשהתגלה ירחו הגדול של כוכב הלכת הננסי פלוטו, ב-1978, הוא קיבל את השם כארון על שמו של הספן במיתולוגיה היוונית, המשיט את המתים בנהר הסטיכס, מארץ החיים אל השאול, עולם המתים. אולי משום שפלוטו עצמו, אחד המקומות הקרים והאפלים במערכת השמש שלנו, קרוי על שמו של אל השאול במיתולוגיה הרומית, גלגול מאוחר יותר של אל השאול היווני, האדס.
בשל מרחקם העצום מהשמש ומאיתנו, נחקרו פלוטו וירחיו מעט מאוד יחסית לגופים הגדולים האחרים במערכת השמש. ואולם, הנתונים המגיעים מ- New Horizons ממשיכים לשפוך אור על הפינה הנידחת הזו במערכת השמש.
השכבות החיצוניות של כארון מורכבות בעיקר ממים קפואים, והחוקרים מעריכים כי הבקיעים על פניו הם תוצאה של שינויי טמפרטורה. בצעירותו, התרחשו בו התפרקויות רבות של חומרים רדיואקטיביים, שגרמו להתחממות המים, ויצרו למעשה אוקיינוס של מים נוזלים מתחת לשכבת הקרח החיצונית. היא עצמה נותרה קפואה משום שהטמפרטורה על פניו של כארון היא כ-220 מעלות צלסיוס מתחת לאפס. כשהירח של פלוטו התקרר בהדרגה, קפאו המים שמתחת פני השטח. מכיוון שהקרח הוא בעל נפח גדול מעט משל מים נוזלים, תהליך הקפיאה הגדיל את שטח הפנים של הכוכב, ודחף החוצה את השכבה העליונה שלו, שנמתחה עד שנבקעה במקומות מסויימים.
בצילום מעלה אפשר לראות הגדלה של אחד מאזורי הבקע הגדול, בצבעים טבעיים (למעלה) ובצביעה המבליטה את הפרשי הגבהים, מהחלקים הנמוכים-בהירים ועד הגבוהים-כהים. התמונה צולמה ממרחק של כ-80,000 ק"מ.
New Horizons חלפה סמוך לפלוטו ביולי 2015, אך בשל מהירותה העצומה לא היתה שום אפשרות לעצור או לעכב אותה ליד כוכב הלכת הננסי. המהירות – יותר ממיליון ק"מ ביממה – נדרשה כדי לעבור את המרחק העצום לפלוטו בזמן סביר (כעשר שנים). היא צילמה אלפי תמונות של פלוטו וירחיו, אך בשל מגבלות המרחק והתקשורת, משגרת אותן בטפטוף איטי אל כדור הארץ. התמונות והנתונים ימשיכו להגיע אלינו עוד חודשים ארוכים עם סודותיו של פלוטו, אף על פי שהחללית עצמה שעטה כבר מזמן הרחק מעבר לו, אל האפלה המסתורית של שולי מערכת השמש.