ב-1968 שוגרו לראשונה בני אדם אל מעבר למסלול ההקפה של כדור-הארץ. ארבע שנים לאחר מכן, ב-1972, שוגרו בפעם האחרונה בני האדם לחלל שמעבר לכוכב הלכת שלנו. בשנים ספורות אלה, תקופת השיא של המסע המאויש לחלל, 24 בני אדם נשלחו לירח במסגרת תשע משימות שונות של תכנית אפולו. ומאז? מאז אנחנו נמצאים באותו המקום, עדיין על פני כדור-ארץ וסביבתו.
בשנים האחרונות יש התעסקות רבה באפשרות של משימה מאוישת למאדים, שתשבור פעם נוספת את תקרת הזכוכית בחלל. ככל שההתעסקות הזאת נעשית רצינית יותר, כך גוברת החשיבות להבנת ההשלכות הבריאותיות של הימצאות ממושכת בחלל.
המידע שנאסף על אסטרונאוטים שבילו זמן רב בתחנת החלל הבינלאומית ובתחנות חלל קודמות תרם רבות להבנת ההשפעות המזיקות של השהייה בחלל על גוף האדם. כיום ידוע, למשל, ששהייה ממושכת בחלל גורמת לניוון זמני של השרירים, ולכן אסטרונאוטים עוסקים בפעילות אירובית יומית. אלא שהבעיות לגוף האנושי מתגברות ככל שמעמיקים אל תוך החלל. מעבר להגנות שמספק השדה המגנטי של כדור-הארץ, גוברת השפעת קרינה המגיעה ממקורות שונים בחלל. מבחינה זו, המידע שניתן לקבל ממחקרים שנערכים בתחנת החלל מוגבל.
מחקר חדש שהתפרסם בכתב העת נייצ'ר לרגל 47 שנה לנחיתה על הירח, בהובלת ד״ר מייקל דלפ מאוניברסיטת פלורידה סטייט, ביקש להתמודד עם בעיה זו על ידי בחינת המצב הבריאותי של האסטרונאוטים שהשתתפו במשימות אפולו לירח. אמנם מדובר היה בתקופות קצרות של שהייה בחלל שאינן משתוות לאורכן של משימות ארוכות טווח למאדים, אבל אלה המקרים היחידים שבהם ניתן לבחון השפעות של ״החלל העמוק״ על בני אדם.
החוקרים ביקשו לבדוק את השפעת הקרינה הקוסמית על הופעת מחלות לב וכלי דם בקרב האסטרונאוטים שהשתתפו במשימות אפולו לירח, בהשוואה לאסטרונאוטים שמעולם לא טסו לחלל או ששוגרו למסלול הקפה נמוך סביב כדור-הארץ. הם גילו ששיעור המוות ממחלות לב וכלי דם היה גבוה באופן משמעותי בקרב טייסי אפולו. להערכתם הקרינה קוסמית בחלל העמוק היא שאחראית לשיעור הגבוה הזה.
כדי לחזק טענה זו, עיקרו של המחקר היה ניסוי שבו חשפו החוקרים עכברים לתנאים שקיימים בחלל העמוק: קרינה ונפילה חופשית. לאחר חצי שנה, נפגעה מערכת כלי הדם של העכברים שנחשפו לקרינה.
בסרטון: הפקה של נאס"א בסגנון הוליוודי (האסטרונאוטים הם שחקנים) המדמה את השיגור העתידי של המשימה המאוישת לחלל עמוק
חוקרים שונים ביקרו את תקפות הממצאים הנוגעים לאנשי אפולו, בטענה שהמחקר הסתמך על מספר קטן של אסטרונאוטים: נכון לעריכת המחקר, רק 7 מתוך 24 האסטרונאוטים ששוגרו לירח מתו, ומתוכם רק 3 מתו בשל מחלות לב וכלי דם. דגימה קטנה כל כך אינה מאפשרת הסקת מסקנות משמעותית. כמו כן, ייתכן מאוד שבעיות הבריאות של אחד האסטרונאוטים, שיוחסו למשימות החלל, בכלל קדמו למשימות אלו. גם בנאס״א מגיבים למחקר בספקנות ואומרים כי בשל הדגימה הקטנה לא ניתן להסיק באשר להשלכות של הקרינה הקוסמית על האסטרונאוטים של אפולו.
כדי לחזק את טענותיהם, החוקרים מדגישים שמוקד המחקר לא היה באסטרונאוטים, אלא הניסוי בעכברים. לדברי ד״ר דלפ, על אף בעיית הדגימה המוגבלת בקרב האסטרונאוטים, חשוב היה לו לפרסם את הממצאים שכן בנאס״א בעיקר עוסקים בהשפעות של הקרינה הקוסמית על היווצרות מחלות סרטן, בעוד שההשפעות על המערכת הלב וכלי הדם נזנחות.
המחקר החדש ככל הנראה לא יספק תשובות סופיות באשר להשפעות הקרינה הקוסמית, אבל הוא מדגיש את הצורך במחקרים נוספים בתחום זה, שהכרחיים לצורך קידום תכנית החלל המאוישת.