אם יש לשמש שלנו כל כך הרבה "דלק", איך זה שהיא לא מתפוצצת כולה בבת אחת?

 

 

 

זה באמת נשמע לא הגיוני כשחושבים על זה. הרי ככל שנוסיף חומר נפץ לפצצה, כך הפיצוץ החד-פעמי שלה יהיה חזק יותר, לא? 

 

ובשמש הרי יש מסה עצומה של מימן. מסה שהיא פי 300 אלף מהמסה של כדור הארץ כולו. זו פצצת מימן אחת ענקית! אילו ההיתוך הגרעיני שבליבת השמש היה גורם לה להתפוצץ בבת אחת, היה זה פיצוץ שהיה מוחק את מערכת השמש כולה. 

 

 

אבל מסיבה מסוימת זה לא קרה ואל דאגה, לא נראה שזה גם הולך לקרות. 

 

מדוע? 

 

הלחץ הגדול במרכז גורם לאטומים להילחץ זה לתוך זה, ותוך היתוך גרעיני, ליצור פיצוץ אטומי ולשחרר אנרגיה אדירה. אבל במקום שהאנרגיה הזו אינה מגבירה את הלחץ ויוצרת פיצוץ יותר גדול. בדיוק להפך. הפיצוץ גורם לפיזור של חומר החוצה מהמרכז וההתרחבות הזו גורמת לליבת השמש להיות קצת פחות צפופה ודחוסה. הירידה בלחץ מאטה את תדירות הפיצוצים ועצמתם. כל פיצוץ, למעשה, הוא הקלה זמנית וכך השמש אינה מתפוצצת כולה בבת אחת. 

 

אבל גם החומץ שהתפוצץ לא בדיוק הולך לאיבוד. כוח הכבידה של השמש "קורא" לו חזרה למרכז וכך שוב נוצר לחץ אדיר שגורם לפיצוצים אטומים נוספים וכך חוזר חלילה. למעשה, אפשר לומר שאי שם בתוך השמש, הליבה היא מעין "לב פועם" שמתרחב ומתכווץ.

 

 

ומה עם האנרגיה עצמה שהשתחררה, כלומר, הפוטונים עצמם? הם ממשיכים הלאה מליבת השמש ועושים את דרכם למקום קריר יותר- פני השמש, ומשם לרחבי מערכת השמש. 

 

רגע אחד- קריר?! 6,000 מעלות על פני השמש זה קריר?! ובכן, יחסית ל- 15 מיליון מעלות שבליבת השמש, אפשר להגיד שבהחלט. אילו היה אפשר להציב כאן בישראל חומר בגודל ראש סיכה בטמפרטורה של 15 מיליון מעלות, הוא היה הורג כל יצור חי במרחק של כ- 1,600 קילומטר: 

 

 

אז אין ספק שחם על פני השמש וחם עוד יותר בתוך השמש. נהיה לנו חם מלחשוב על זה. נלך לשטוף פנים במים קרים ונחזור מיד.

 

רגע אחד! נניח שהיה לנו מספיק מים - ה-מ-ו-ן מים - האם היינו יכולים לקרר את השמש איכשהו? ונגיד שהיו לנו כמויות בלתי נתפסות של מים - דלי מים בגודל של חצי שמש לפחות - האם היינו יכולים לכבות אותה לגמרי?