נפטון, כוכב הלכת השמיני והאחרון במערכת השמש, נחשב דוגמה קלאסית לתאוריה מדעית שמקדימה את התצפית האמפירית. כמו שקיומם של חורים שחורים הוכח מתמטית לפני שנמצאו ראיות לקיומם, כך במאה ה-19 מתמטיקאים הבחינו כי אורנוס, כוכב הלכת השביעי, סוטה ממסלולו המצופה, ושיערו שזה בגלל גרם שמימי נוסף, שמיני. הם עדיין לא ראו אז את הגרם השמימי הזה, אבל ידעו שהוא שם.
ב-1843 חישב המתמטיקאי האנגלי ג'ון אדמס את מסלולו של אותו כוכב לכת שמיני, היפותטי, ושלוש שנים אחריו ערך המתמטיקאי הצרפתי אורבן לה-ורייה חישובים משלו. לה-ורייה שכנע את האסטרונום הגרמני יוהאן גלֶה לחפש את העצם לפי חישוביו. ואכן הוא היה שם, בסטייה של מעלה אחת מחישוביו של לה-ורייה ובסטייה של 10 מעלות מחישוביו של אדמס.
2Sternwarte_Berlin_Schinkel.jpg
בהתחלה, כוכב הלכת נקרא פשוט "הכוכב של לה-ורייה" או "הכוכב החיצוני לאורנוס". בשל צבעו הכחול העז של כוכב הלכת החדש, הציע לה-ורייה לקרוא לו על שם נפטון, אל הים במיתולוגיה הרומית, מקבילו של פוסידון היווני. השם תורגם לשפות רבות, כל שפה והמיתולוגיה שלה. ביוון, למשל, נפטון נקרא פוסידון, ואילו בשפות כמו מנדרינית, יפנית, קוריאנית ווייטנאמית, כוכב הלכת נקרא "כוכב מלך הים". ב-2009, בעקבות הצבעה שערכה האקדמיה ללשון עברית, הוחלט ששמו העברי של נפטון יהיה רַהַב – על שם מפלצת הים התנ"כית הנזכרת בספר ישעיה, בתהילים ובאיוב.
אבל רגע, למה נפטון כחול בעצם?