רוב הנקודות בשמי הלילה הן כוכבי שבת, כלומר שמשות מחוץ למערכת השמש שלנו. הן כל כך רחוקות שאפילו לאור שבוקע מהן, שנע במהירות של 300 אלף קילומטר לשניה, לוקח זמן רב להגיע אלינו. אז למעשה, אפשר לומר שאתם מתבוננים בעבר, כי אינכם רואים את כוכבי הלילה כפי שהם עכשיו, אלא כפי שהם היו כשהאור יצא מהם לפני שנים. אתם משקיפים אחורנית בזמן, בהיסטוריה עצמה. אבל זה לא מדויק… למעשה אתם משקיפים בתקופות שונות של ההיסטוריה.
שאלו את עצמכם, בני כמה הייתם לפני 8.6 שנים? נסו להיזכר היכן גרתם/למדתם/עבדתם? עכשיו תאתרו בשמים את הכוכב סיריוס, כן, זה שבדרך כלל מאיר הכי חזק בשמי הלילה.
מצאתם?
הכוכב סיריוס, כפי שאתם רואים אותו ממש בשניות אלה, הוא אינו הכוכב בהווה, אלא כפי שהוא היה בתקופה ההיא, כשהייתם בני…(כמה?). זאת כיוון שלאור שבוקע ממנו לוקח 8.6 שנים להגיע אלינו.
מבט בכוכב הצפון כבר יחזיר אתכם חזרה בזמן 434 שנים. אפשר ממש לדמיין את מגלי הארצות של אותה תקופה נושאים מבטם לשמים ומחפשים את כוכב הצפון כדי לנווט באוקיינוסים. חשבו על פרנסיס דרייק, למשל, שבאותה תקופה היה האנגלי הראשון שהקיף את העולם: ממש כאשר מלחי ספינתו הצביעו לכוכב הצפון, הכוכב פלט אור שמגיע לעינינו רק כיום.
ועכשיו חזרה לסיריוס ו… הופ! חזרתם שוב אל העבר שלפני 8.6 שנים. שתי התקופות השונות הללו, בכיפת שמיים אחת. הרי זה כמו להסתכל על עיר ולראות את תקופותיה השונות בו זמנית:
