Image
רוסיה היא המדינה המשתרעת על השטח הגדול ביותר בעולם: במערב היא גובלת בפולין, ובמזרח בקוריאה הצפונית. ובכל זאת, סוכנות החלל הרוסית רוסקוסמוס, משגרת את החלליות שלה מנמל החלל קוסמודרום בייקונור – בקזחסטן. הצרפתים משגרים את החלליות שלהם מגיאנה הצרפתית, מושבה בדרום אמריקה, ואילו נאס"א משתמשת בנמל החלל קייפ קנוורל שבפלורידה.
אבל למה? מה מיוחד כל כך בפלורידה? ולמה לשנע לדרום אמריקה לוויין שנבנה בפרברי פריז? התשובה לכל השאלות האלה פשוטה: סיבוב כדור הארץ. כדור הארץ מסתובב במהירות של 1,600 קמ"ש בקו המשווה – ו-0 קמ"ש בקטבים. במילים אחרות, שיגור של חללית סמוך לקו המשווה יקנה לחללית בונוס של עד 1,600 קמ"ש. מסיבה זו נמל החלל של ארה"ב נמצא בפלורידה הדרומית ולא באלסקה הצפונית.
כמובן, הטריק הזה עובד רק אם משגרים את החללית עם כיוון כדור הארץ, ממערב למזרח. וזה שיקול נוסף בבניית נמלי חלל, שכן במקרה של תקלה – איש לא רוצה שהחללית שלו תתרסק על אוכלוסייה אזרחית. אין זה מקרה שממזרח לקייפ קנוורל נמצא האוקיינוס האטלנטי, ממזרח לקוסמודרום בייקנור נמצא את ימת אראל וממזרח למרכז שיגורי הלוויינים ג'יוקואן, נמל החלל הסיני, משתרע מדבר גובי.
כל זה טוב ויפה, אבל מה לעשות שלא כל המדינות גדולות כמו רוסיה, ארה"ב וסין, או בעלות טריטוריות מרוחקות כמו צרפת. למעשה, יש מדינות צרות כל כך, שהן אפילו לא יכולות לשגר ממערב למזרח מחשש לחדור למרחב האווירי של מדינות אויב. טוב, בעצם יש מדינה אחת כזאת: ישראל.
כן, משגרי שביט שנושאים את לווייני אופק משוגרים מבסיס חיל האוויר בפלמחים – מערבה לים התיכון. מאחר שישראל דווקא קרובה יחסית לקו המשווה, פירושו של דבר שישראל שורפת יחסית המון דלק כדי להגיע להכניס לוויין למסלול סביב כדור הארץ. בין היתר, מסיבה זו הלוויינים הישראלים הם מהקטנים והחסכוניים בעולם – כדי לחסוך את עלויות הדלק הנוספות בשיגור נגד סיבוב כדור הארץ.
אבל למה לא לשגר לוויינים באמצעות מטוס? מה יקרה אם מטוס נוסעים רגיל ימריא מנתב"ג, ופשוט ימשיך לנסוק מעלה-מעלה, הלאה והלאה, יאללה-יאללה?