מסעות מאוישים ובלתי מאוישים לחלל הם תופעה חדשה יחסית, בת כמה עשרות שנים, אך בני אדם דמיינו כיצד הם מבקרים כוכבים אחרים הרבה לפני המאה העשרים. למעשה, לפני כמעט 2,000 שנה הרטוריקן היווני, לוקיאנוס מסאמוסטאטה, יווני ממוצא אשורי הנחשב לאבי המדע הבדיוני, תיאר בכתביו מסעות אל הירח ואל כוכב הלכת נוגה וגם חיים בחלל ומלחמות בין כוכבים. השאלה היא, איך מגיעים כל כך רחוק?
לאחר שכשגלילאו גליליי האיטלקי ותומס האריוט האנגלי הפנו את הטלסקופים שלהם לירח בתחילת המאה ה- 17 הרבה לסתות נשמטו בתדהמה. הרישומים של גלילאו בפרט חשפו עולם שונה עם מכתשים והרים שניתן ממש למפות. במשך מאות שנים לאחר מכן הוגים וסופרים ניסו לשער כיצד זה יהיה אפשרי בעתיד להגיע מעלה והלאה, לחלל, לעולמות חדשים.
בספר "הפילוסוף היומרני" משנת 1775, למשל, מכונת שיגור מיוחדת מייצרת חשמל ססטי כדי לדחוף את עצמה מעלה. עוד קודם לכן, בשנת 1638, ספרו של פרנסיס גודווין תיאר זן מיוחד של ברבורים שיכולים לשאת משקל רב ואז בטעות, נושא את הגיבור אל הירח.
בשנת 1835, בעקבות סדרת כתבות שהתפרסמה בניו-יורק סאן על גילויים של יצורים על הירח (פייק ניוז! לא היה ולא נברא), האמן האיטלקי סלבטורה פרגוֹלה הגה מעלית החלל, בדמות סירה עם גלגלי שיניים שטיפסו במעלה שרשראות עד לירח.
ובשנת 1889 אסטרונום אמריקאי בשם גארט סרוויס כתב ספר המשך לספרו הנודע של ה.ג. ולס, מלחמת העולמות, ובו הגיבור ממציא הנעה אנטי כבידתית.
אבל האמת היא שרק המצאה אחת הכי התקרבה לשיגור טילים שאנו מכירים כיום, ואיש לא חשב עליה אז בתור אמצעי תעופה לבני אדם, אלא בתור כלי נשק וגם מופע של פיצוצים ואורות. אנחנו כמובן מדברים על המצאת זיקוקי דינור, שעדויות ראשונות להם אפשר לזהות כבר מסין העתיקה מהמאה ה- 13 לספירה.
Image
קל להתייחס לכל שאר הרעיונות בגיחוך אבל היו רעיונות שלמרות שנחשבו מופרכים לגמרי, כמו למשל מעלית החלל, הציגו רעיון מקורי שכיום נידון ברצינות. מה שמעלה את השאלה:
האם אי פעם נוכל להגיע לחלל ללא חללית?