לפנות בוקר יום ראשון, ה-11 בפברואר, וגם בבקרים שסביב תאריך זה, אפשר יהיה לראות מעל האופק הדרום-מזרחי שני כוכבים אדומים: העליון הוא מאדים, הבוהק בגונו הכתום-אדום. מתחתיו, במרחק של 5 מעלות (10 קוטרי ירח מלא) – העל-ענק האדום, אַנטארֵס שבקבוצת עקרב.
למה כדאי להביט מעלה?
למרבה האירוניה, שמו של אנטארס ניתן לו ביוון העתיקה בשל הדמיון שלו – בגודל ובצבע – לכוכב הלכת מאדים. מאדים קרוי על שם אל המלחמה במיתולוגיה היוונית, אַרֵס (במיתולוגיה הרומית הוא נקרא מארְס), ואילו השם אנטארס, משמעו "כנגד אַרֵס", כלומר כנגד מאדים. מדוע זה אירוני? משום שבפועל, להביט בשניהם בשמי הלילה הערב ולסבור שהם שקולים, זה כמו להתבונן בילד קטן שיושב על נדנדה ומנסה לאזן איש שמן בצד הנגדי. אנטארס נראה שקול לארס בגודלו, רק כי הוא רחוק ממנו מרחק 600 שנות אור.
אנטארס הוא כוכב קשיש, שכילה כבר את "דלק" המימן שלו ועבר להתיך הליום ויסודות אחרים. על כן הוא הפך, בערוב ימיו, לכוכב מסוג "ענק אדום". בניגוד לבני אדם מזדקנים, כוכבים מזדקנים (אם הם מספיק גדולים) רק גדלים ומתעצמים לקראת יום מותם. אנטארס הוא מפלצת בסדר גודל אחר. מסתו היא פי 15 מזו של השמש שלנו והוא מאיר בעוצמה שהיא פי עשרות אלפים מעוצמתה. אילו "השקול למאדים", אנטארס, היה מחליף את השמש כיום, לא היינו יכולים לצפות כלל במאדים, לא רק מפני שאנטארס היה בולע אותנו בממדיו העצומים, אלא גם מפני שמאדים עצמו היה נבלע והופך לחלק ממנו.
למעשה, כשהשמיים מסדרים לנו הערב את אנטארס לצד כוכבי הלכת, זו קצת בדיחה על חשבוננו. הביטו בתרשים הבא, שמאפשר לנו לעכל עד כמה כדור הארץ (הימני בתמונה 1 והשמאלי בתמונה 2) הוא זעיר לעומת צדק (הימני בתמונה 2), ועד כמה צדק קטן לעומת השמש שלנו (באמצע תמונה 3). כשממשיכים עד אנטארס בתמונה 5, מבינים שהשמש שלנו לא הייתה ממלאת אפילו פיקסל אחד לעומתו.
