בשיא המלחמה הקרה הסתובבה שמועה שלפיה לווייני ריגול יכולים "לקרוא" את כותרת העיתון שאדון זה או אחר מחזיק בפארק בוושינגטון או במוסקבה. זאת הייתה הגזמה פרועה ליכולות הטכנולוגיות של שנות ה-50 וה-60, ולמעשה גם היום הדבר בלתי אפשרי מבחינה מעשית.
CHN_Shanghai_Pudong_Dec18_2014_WV3_30cm_2 (1).jpg
הסיבה לכך היא כושר ההפרדה המוגבל של טלסקופים, כלומר היכולת שלהם להפריד מקורות אור שונים הקרובים זה לזה. מדוע יש כזה קושי בכלל? מאחר שאור נע בצורה של גל, הוא יוצר תופעה הקרויה התאבכות, שבה גלים ממקורות שונים נפגשים וכך גם עשויים לבטל זה את זה. תופעת ההתאבכות מקשה על היכולת להפריד בין עצמים קרובים. ככל שקוטר המצלמה גדול יותר, ניתן להתגבר במידה מסוימת על תופעה זו. העין האנושית, שקוטר האישון שבה הוא כ-5 עד 7 מ"מ, יכולה לראות את צדק בשמיים, טלסקופ חובבים שקוטר עדשתו כמה עשרות ס"מ יראה לכם גם את ארבעת הירחים הגדולים של צדק, ואילו טלסקופ החלל האבל, שקוטרו 2.4 מטר, מסוגל לחשוף את פרטי האטמוספרה של צדק. כדי לצלם כותרת עיתון (דבר קטן בהרבה מהתפרצות הר געש, כמובן) מלוויין המקיף את כדור הארץ מגובה של 500 ק"מ, למשל, נצטרך מצלמה בקוטר 250 מטר – יותר משני מגרשי כדורגל. מובן שמגבלה נוספת היא האטמוספירה המצויה בין הלוויין לקרקע, המפריעה עוד יותר לראוּת.
אבל הלוויינים המסחריים כן משתכללים והרזולוציה כן משתפרת (בגבול הדיפרקציה), והיום ניתן לצלם ברזולוציות של עד 30 סנטימטרים. אין בעיה לצלם בניינים, מטוסים, מכוניות, עצים וכמובן – אנשים. ב-2014 אפילו הושקה חברת הריגול הלווייני הראשונה בעולם,Air & Space Evidence , ותמונות מלוויינים כבר משמשות ממשלות כראיות בבתי המשפט. תמורת כ-200 דולר, חברה פרטית תספק לכם תמונות לוויין מהארכיון. תמורת כ-900 דולר, הלוויין יצלם את המקום שתרצו, מתי שתבקשו.