9mev_render.jpg
ב-2018 פרשה תחנת החלל הבינלאומית רשת והעלתה בחכתה ננו-לוויין. הניסוי של חברת NanoRacks הוכתר בהצלחה: החיישנים של NanoRacks זיהו את העצם הפוגע, תחנת החלל "ניצלה" והננו-לוויין נשלח להישרף באטמוספירה.
אלא שעצם גדול יותר מהננו-לוויין שנבחר למשימה היה קורע את הרשת, ואילו עצם קטן יותר לא היה נקלט במצלמת ה-3D של החברה. ובסופו של דבר, אם נצטרך לצרף את החיישנים ואת הרשת של NanoRacks לכל משימה שיוצאת מכדור הארץ, הם יבואו על חשבון המטען המדעי שלשמו שיגרנו את החללית מלכתחילה.
המון פתרונות יצירתיים הוצעו לטיפול בפסולת החלל. סוכנות החלל היפנית JAXA, למשל, שיגרה ב-2019 מוט אלקטרומגנטי באורך 700 מטרים שאמור היה למשוך אליו פסולת חלל מתכתית, ולאחר מכן להישרף באטמוספירה יחד עם הפסולת. למרבה הצער, המוט לא נפרש בהצלחה. חברות כמו אפקטיב ספייס הישראלית, ותאגיד התעופה נורת'רופ גראמן שיגרו מכליות דלק שנועדו להאריך את חייהם של לוויינים – במקום שייגמר להם הדלק והם יהפכו לעוד פסולת חלל.
רק החודש הכריזה סוכנות החלל האירופית – ששוקדת יותר מכל גוף אחר על ניקוי החלל – כי ב-2025 היא תשגר את ClearSpace1. החללית תשלוף ארבע זרועות ותנסה לתפוס את Vespa, השלב האחרון במשגר הרב-שלבי וגה של סוכנות החלל האירופית, ששוגר ב-2013. ClearSpace1 תחבק את הרקטה, שמשקלה כ-100 ק"ג, ויחד הן יצללו אל מותן המפואר בהתפרקות באטמוספירה.
אבל האמת המרה היא שכל פתרון אפשרי לבעיה המצטברת והולכת של פסולת חלל יהיה חלקי ויקר, ואף אחד לא ישלם מיליארדי דולרים כדי לנקות את הנכס המשותף, גם לא האירופאים.
הפתרון הריאלי ביותר יהיה פשוט לתת לזמן לעשות את שלו, ולפסולת החלל – להישרף באטמוספירה בשל גרר אטמוספירי. זה ייקח שנים, אבל זה יקרה בסופו של דבר – בהנחה שלא נמשיך לזהם, בקצב הולך וגובר, את החלל הקרוב אלינו. לכן האו"ם דן בהצעות קונקרטיות להגביל בחוק את מספר הלוויינים שניתן לשגר ללא תוכנית מסודרת לסיום החיים שלהם.