perfume-4777464_1920.jpg
הצעה מעניינת שעשויה לסייע להפוך את מאדים לביתנו היא להשתמש בתרכובות כלורופלואורו-פחמן, הידועות בשמן המסחרי – גז פריאון. גז פריאון מורכב מאטום פחמן, שני אטומי כלור ושני אטומי פלואור. כאן בכדור הארץ היה הפריאון נפוץ בעיקר במקררים, מזגנים ותרסיסים – עד שנאסר השימוש בו ב-1987, בשל הפגיעה בשכבת האוזון. אבל במאדים הגז המזיק הזה יכול לחולל פלאים.
ג'יימס לאבלוק, בספרו The Greening of Mars ("הורקת מאדים", כלומר הפיכתו לירוק), ורוברט זוברין, מייסד אגודת מאדים, הציעו שניהם שימוש בגז פריאון כאמצעי לחימום מאדים לטווח ארוך. תרכובות כלורופלואורו-פחמן נחשבות גז חממה חזק בהרבה מפחמן דו-חמצני. לפי חישוב אחד, יידרשו לא יותר מ-170,000 טון פריאון מדי שנה כדי לחמם את מאדים ב-70 מעלות צלזיוס – לא רחוק מכמויות הפריאון שהאנושות ייצרה לפני 1992, שאז נכנס לתוקף פרוטוקול מונטריאול שאסר את השימוש בגז.
אפשרות אחת, אם כן, היא לחזור לייצר גז פריאון ולהפציץ את מאדים בטילי פריאון דחוס. זאת הייתה הצעתו של לאבלוק בספרו. אלא שפרויקט שינוע כזה יהיה יקר להפליא, יותר מפרויקט יישוב מאדים בבני אדם (כולל הציוד שבני אדם זקוקים לו).
אפשרות ריאלית יותר היא לייצר פריאון במאדים, לפי הצעתו של זוברין. למרבה המזל, הרכיבים כולם שם: יסוד הפלואור נפוץ מאוד במאדים (32 חלקיקים למיליון לעומת 19.4 חלקיקים למיליון בכדור הארץ), וניתן יהיה לכרות אותו מהמינרל פלואוריט, הקרוי על שמו. גם לכלור אין מה לדאוג – גם הוא נמצא בשפע במאדים. והפחמן מהווה את רוב האטמוספירה הדלילה של כוכב הלכת.
640px-Terraforming_of_Mars.jpg
כמובן, ייצור של גז פריאון במאדים ברמה שתתקרב לשיא ייצור הפריאון בכדור הארץ תצריך תשתית חומרית שלא תעמוד לרשות המתיישבים הראשונים: תחנות כוח, כוח אדם, מפעלים, כבישים.
נראה שלפחות בעתיד הנראה לעין, לאנושות חסרה הטכנולוגיה ובמאדים חסרים המשאבים כדי לחולל הארצה שלמה של כוכב הלכת האדום. כמובן, אין פירושו של דבר שלא ניתן לחיות במאדים. תחנת החלל הבינלאומית מיושבת ברציפות מאז שנת 2000, והיא מסתובבת סביב כדור הארץ בוואקום הקפוא של החלל. הדורות הראשונים של המתיישבים במאדים פשוט יצטרכו להסתמך על טכנולוגיה להישרדותם.
לשם כך נערכות הדמיות מאדים ברחבי העולם – ובאוקטובר 2020 תיערך הדמיית מאדים בינלאומית גם בישראל.