פרט למספר דוגמאות ספורות, סרטי מדע בדיוני המתארים את הרפתקאותיהם של בני אדם בחלל, תמיד מציגים חליפות חלל שכל קשר בינן ובין המציאות מקרי בהחלט. היזכרו בחליפות החלל שעוצבו לגיבורי הסרטים ארמגדון, האלמנט החמישי, ג'יימס בונד, מסע בין כוכבים ואחרים.
אז אמנם חליפות שעוצבו לדמויות של חייזרים או עבור דמויות אנושיות בעתיד הרחוק, אמורות להיות שונות מאוד מחליפות החלל של היום. יחד עם זאת, יש גם בעיה אחרת, מהותית יותר. תסתכלו למשל על הבחור הזה:
ועכשיו נסו לדמיין את ג'יימס בונד נלחם באויביו בסרט "מונרייקר", או את גיבורי "בין-כוכבים" מנסים לחקור פלנטות בחליפה כזו. אגב, אם נשווה לכמה מהניסויים שנאס"א עשתה בעיצוב חליפות חלל, כמו החליפה הקשיחה הניסיונית הזו מ- 1988, החליפה המודרנית תיראה פתאום פחות מגושמת:
והנה החליפה שהרוסים עיצבו עבור הליכת החלל הראשונה בהיסטוריה:
אבל בעיית הסרבול אינה רק בעיה של מפיקי סרטים. מהנדסים מודעים לכך שלא באמת מדובר ב"חליפה". למעשה, לא הרבה יודעים זאת אך שמה הרשמי של חליפת החלל הוא בכלל "יחידת תנועה חוץ-רכבית", שם מסורבל כמעט כמו הדבר שהוא מתאר.
עם השנים נאס"א השתדלה ככל האפשר לשפר את נוחות לבישת החליפות, להגביר את חופש התנועה של האסטרונאוטים בתוכן, וגם ואת רגישות המגע בכפות הידיים. ודור העתיד של חליפות החלל יהיה שונה למדי.
נאס"א מתכוונת להנחית אסטרונאוטים על מאדים ולכן, בהתחשב בתנאי הכוכב האדום ובאורך המשימות הצפויות, מהנדסים כבר חושבים בשנים האחרונות על הדור הבא של חליפות החלל. במקום ליצור חליפה שתהיה חללית אישית קטנה, אחת ההצעות היא לייצר חליפה דקה שמצד אחד מייצרת את הלחץ הנדרש, המדמה את לחץ האוויר, ומצד שני מקנה לאסטרונאוט את מרב התנועה.