המדריך לתייר בחלל

 

 

כדאי שתדעו - העתיד הזה כמעט כאן. מקצתו לפחות. כבר אפשר להזמין מקום בטיסה פרטית לסיור בחלל כדי להתבּוֹנן במשך כמה דקות בכדור הארץ מבחוץ או לשְׁהוֹת כמה ימים בתחנת החלל הבין-לאומית ולנוע במסלול סביב כדור הארץ. כמה מהטיסות לחלל נמצאות בשלבֵּי ניסוי מתקדמים, ובתוך כמה שנים נוכל לממֵש אותן – אם יהיה לנו מספיק כסף לכרטיס כמובן. מהנדסי האווירוֹנאוּטיקה והתְעוּפה עובדים על פיתוח כלי טיִס מתקדמים ומיוחדים, שיותאמו להטסת "תיירי חלל", כלומר חברות או אנשים פרטיים שמעוניינים לטוס אל מחוץ לאַטמוֹספֵרה של כדור הארץ. טיסות החלל המוצעות הן טיסה תת-מסלולית וטיסה מסלולית.

 

 

לרוב מדובר בטיסה קצרה, שנמשכת כשעה, במהירות גבוהה המוּאֶצת עד מאך 3.5 - פי 3.5 ממהירות הקול (מאך הוא יחידת מידה חסרת מֵמַד למדידת מהירות עצמים בנוזל או בגז, כמו מטוסים באוויר; כ-300 מטרים בשנייה). הטיסה מַגיעה לגובה של יותר ממאה קילוֹמֶטרים מגובה פני הים. זהו הגובה המרַבּי שמטוס הטס במהירות גבוהה יכול להפיק בו כוח עילוי מהאטמוספרה של כדור הארץ. מסלול הטיסה התת-מסלולית נוֹשק לחלל החיצון, אך טיסה זוֹ אינה נכנסת למסלול הקפה סביב כדור הארץ, ולכן היא מכוּנה תת-מסלולית, כלומר מתחת למסלול הקפה. 

 

את הטיסה מבצע כלי טיִס מיוחד, שיש בו בדרך כלל מקום לשניים עד שישה אנשים (ובכלל זה צוות הטיסה). כלי הטיס הזה מותקן על ספינת חלל מיוחדת – חללית האֵם, וכאשר היא עולה לגובה של יותר ממאה קילומטרים, כלי הטיס ניתק ממנה, מפעיל מנוע רקֵטי (מנוע שכל החומרים הנחוצים להפעלתו נמצאים בתוכו), וזה מֵביא אותו לטיסה התת-מסלולית המהירה. לאחר שהייה של דקות אחדות בגבול החלל, כלי הטיס יורד בדאייה לגובה של טיסה מסחרית רגילה וחוזר לבסיס חללית האֵם שהוא המריא ממנה.

 

באותן ארבע עד שש דקות שהנוסעים נמצאים בחלקה העליון של האטמוספרה של כדור הארץ הם זוכים לקבל "טעימה" מן החלל ולחוות את ההרגשה של חוסר משקל. מחירן של טיסות תת-מסלוליות אלה יקר מאוד – בין מאה ל-250 אלף דוֹלר (תלוי בחברת התעופה). למרות זאת, יש רשימת הַמתנה של כמה מאות אנשים עשירים שמוכנים לשלם כדי לטוס בחללית ולהתבונן למשך כמה דקות בכדור הארץ מרחוק.

 

כמה חֲבָרות מַציעות טיסות תת-מסלוליות מהסוג הזה. אחת מהן, שעלתה לאחרונה לכותרות, היא חברת וירְג'ין גָּלַקטיק, השייכת לאיש העסקים הבְּריטי המיליאַרדֵר ריצַ'רְד בְּרַנְסוֹן, בשיתוף תַּאֲגיד התעופה והחלל האֵירוֹפי, וחברה נוספת מאוֹקְלָהוֹמה שבאַרצוֹת הבְּרית. למרבּה הצער, בסוף אוֹקטוֹבּר 2014 התרסק מטוס החלל של וירג'ין גלקטיק – "ספייסשיפ 2", שבנה יזָם התעופה ומהַנדס האווירונאוטיקה בּרַט רוּטאן. אַחד הטייסים נהרג, והאחר נפצע וצנח במדבר מוהאבי שבדרום מערב ארצות הברית. עדיין סיבת ההתרסקות נחקֶרת, אך ברור לכולם שלמרות האסון, התכניות לפיתוח תיירות החלל נמשכות.

 

סוג שונה של טיסה לקרבת שולי החלל, יתבצע באמצעות כדור פורח, כפי שמציע המֵיזָםzero2infinity . הטיסה תימשך כארבע שעות ותעלה כ-105 אלף אֵירוֹ לאדם. ארבעה עד שמונה נוסעים יֵשבו בקַפּסוּלה מיוחדת שתינשא על ידי כדור פורח סמוך לגבול האטמוספרה. בטיסות אלה יופעלו המנועים רק בשלב ההמראה, וכאשר תגיע הטיסה לגובה המתאים יתחיל הכדור הפורח, המלא הֶליוּם, לדאות ולשייט באוויר הדליל מאוד. לאחר כשעתיים שהנוסעים יוכלו לראות בהן את כדור הארץ מלמעלה, הם יטוסו בחזרה וינחתו. עדיין הטיסות הללו בשלבֵּי ניסוי, אף שכבר אפשר להזמין בהן מקום דרך החברה הגֵאוֹגרפית. 

 

 

טיסה מסלולית נכנסת למסלול הקפה סביב כדור הארץ במרחק של 380 קילומטרים לפחות, ששם נמצאות תחנת החלל הבּין-לאוּמית או מעבּוֹרת חלל אחרת. החללית נעה במסלול סביב כדור הארץ, ובזמן הזה תיירי החלל מתארחים – לנים, אוכלים ונמצאים בתחנת החלל הבין-לאומית – ומשקיפים על כדור הארץ מרחוק. 

 

גם בטיסות אלה יש צורך בכלי טיס מיוחד שמשוּגר ישירות מהקרקע או מחללית אֵם, המוּטסת לגובה של מאה קילומטרים. רוב השיגורים למסלול מבוצעים קרוב לקו המַשווה של כדור הארץ כדי שיוכלו להיעָזר במהירות הסיבוב של כדור הארץ עצמו. זו הסיבה שהשיגורים מבוצעים לפי כיוון הסיבוב של כדור הארץ – ממערב למזרח.

 

כהכנה לטיסה בחלל ולשהייה הממושכת בתחנת החלל הבין-לאומית, הנוסעים הפּוֹטֶנציאָליים נבדקים בדיקות בריאות מַקיפות ומתאמנים אימון מיוחד, דומה לזה של אַסטרוֹנאוּטים. מִבדקים אלה כוללים אימון צֶנטְריפוּגה המְדַמֶה הפעלת כוחות חזקים (כוחות ג'י) – הכנסת אדם לתא שמסתובב במהירות גבוהה. רק מי שעומד בתנאֵי הבריאות והכושר המַחמירים האלה יכול לעלות לטיסה כזו.  

 

תכנית החלל של רוסיה מַציעה כיום שירותי טיסה מסלולית כאלה. בדרך כלל, זה נעשה בשיתוף חברה אמריקנית בשם סְפּייס אדוונְצֵ'רס (הַרפַּתקאוֹת בחלל), המַציעה מקום בטיסה מאוּיֶשת שתקיף את כדור הארץ. מחיר הכרטיס עצום - כמאה מיליון דולר. הטייסים בטיסות הם טייסי חיל האוויר המנוּסים של רוּסיה. אל תדאגו, המחיר הזה כולל גם את השהות בבתי המלון היוּקרתיים של מוֹסקְבה בתקופת האימונים, הנמשכת כחצי שנה. 

 

בשלב מאוחר יותר של התִּכנוּן והפיתוּח, בִּמקום להתארח בתחנת החלל הבין-לאומית, יוּכלו תיירי החלל ללון בבית מלון חללי מיוחד, שיהיה בתוך בלון מתנפח. בית המלון יטוס במסלול סביב כדור הארץ, והנוֹפשים בו יראו מחלון חדרם את הנוף המרהיב ביותר – כדור הארץ.

 

 

מאז החלו לתור את החלל תיור פרטי כבר יצאו לדרך שבעה תיירי חלל, וחזרו בשלום. כולם הוטסו לתחנת החלל הבין-לאומית על ידי החללית הרוסית סוֹיוּז, בתיווּכהּ של חברת תיירות החלל ספייס אדוונצ'רס. תייר החלל הראשון הוא מיליארדר אמריקני בשם דֵניס טיטוֹ, שיצא לטיסת חלל ב-2001. הוא שילם עשרים מיליון דולר כדי לשהות עשרה ימים בסיפונה של תחנת החלל הבין-לאומית. כחמש שנים לאחר מכן, בספטמבר 2006, יצאה תיירת החלל הראשונה אנוּשה אַנסָרי, אמריקנית ממוצא אירָאני, והיא בילתה בחלל 11 ימים. 

 

"אנחנו נמצאים בתקופה מרגשת ומרתקת", אומרת ד"ר דגנית פייקובסקי, יועצת למוֹעצה הלאוּמית למֶחקר ולפיתוח במשרד המדע, הטֶכנוֹלוגיה והחלל, וחוקרת בְּכירה בסַדנת יוּבל נאמן למדע, טכנולוגיה וביטחון באוּניבֶרסיטת תל אביב. "זה מקביל להרגשה של מגלֵי הארצות שאנחנו מַכּירים מההיסטוריה. אנחנו נמצאים כיום בעיצוּמוֹ של גילוי מַסעיר – גילוי מקרוב של החלל החיצון, בעידן של פְּריצת גבולות ושל גילוי עולמות חדשים.

 

"במונחים של זמן, קצב ההתקדמות בחקר החלל גבוה מאוד. הרי רק לפני מאה שנה הוּמצאוּ המטוסים, ולפני חמישים-שישים שנה הוּכח לראשונה שאפשר לצאת לחלל. הכול קורה בזכות הקִדמה והטכנולוגיה שפוגשות את הדִמְיון והחָזוֹן".

 

ד"ר פייקובסקי אומרת שתיירות החלל מַנגישה את החלל לכולם ועושה אותו מוחשי וקרוב, ומעודדת צעירים לעסוק בתחומי המדע והטכנולוגיה - המקצועות המצעידים את האנוֹשוּת קדימה. גם להיבּט הכלכלי של תיירוּת החלל יש השפעה חיובית: "בסופו של דבר", מסבירה ד"ר פייקובסקי, "אם תוכיח את עצמה תיירות החלל מבחינה כלכלית ועִסקית, כלומר אם יהיו בה חברות פרטיות שירוויחו מספיק כסף וישקיעו אותו בפיתוח הטכנולוגי ובהנדסת החלליות, המדינות עצמן לא יעשו את זה, והכסף של הממשלה יוּקצה לדברים ולצְרכים אחרים – כמו מחקרים בתחומים חדשים. תהליך זה, הנקרא 'הַפרָטה', יכול למתוח עוד יותר את גבולות המדע והטכנולוגיה". 

 

כאמור, תיירות החלל מתפתחת, ובמדינות שונות בארצות הברית, ובהן קָליפוֹרְניה, ניוּ מֶקסיקוֹ, פְלוֹרידה ואָלַסקה, וגם בסינְגַפּוּר, בשְׁוודְיה ובאיחוּד האמירוּיוֹת, כבר נבנים נמלֵי חלל, ומהם יוכלו הטיסות הללו להמריא.