ב-2015 נאס"א בישרה לעולם על גילויים של מים זורמים במאדים – כוכב הלכת היחיד במערכת השמש, למעט כדור הארץ, עם מים נוזלים על פני השטח. התגלית ההיסטורית פתחה את כל מהדורות החדשות, לרבות בישראל, ופתחה פתח לקיומם של חיים מיקרוביים במאדים של היום. אבל מחקר חדש שמתפרסם כעת ב-Nature Geoscience טוען שמדובר, בסך הכול, בחול.
הכול התחיל כשה-Mars Reconnaissance Orbiter, לוויין של נאס"א שמקיף את מאדים מאז 2006, זיהה כמויות זעירות של מים על פני השטח של הכוכב האדום. אלא שאותן מולקולות מים זוהו באזורים שנקראים פסים מדרוניים עונתיים (Recurring Slope Lines), רצועות כהות שמופיעות בקיץ במורד גבעות ומכתשים ונעלמות שוב בחורף – מה שהוביל את להשערה, שהרצועות המסתוריות הן נביעות תת-קרקעיות של מים המפשירים באביב וזורמים מטה כנחלים רדודים.
כעת, צוות בינלאומי בהובלת חוקרים מהסקר הגיאולוגי של ארה"ב (U.S. Geological Survey) סקר 151 "נחלים" כאלה ב-10 אתרים שונים במאדים, והגיע למסקנה שמדובר במפולות חול. הראיה: לחומר גרגירי, כמו חול ואבק, יש זווית מסוימת שבה הוא קורס, בדומה לקריסה של דיונות בכדור הארץ. כל 151 הנחלים שזוהו במאדים הם בעלי זווית גבוהה יותר מזווית הקריסה של חול. אילו היו אלה נחלים של מים, היינו אמורים למצוא אותם גם בשיפולים יותר מתונים.
בנוסף, כל 151 הנחלים שנסקרו מתחילים ונגמרים בגובה דומה – וזאת למרות שאורכם משתנה מאוד. לדברי החוקרים, אין סיבה להניח שנביעות של מים יימצאו אך ורק בגובה מסוים, ואם כן – המים היו אמורים להמשיך ולזרום במדרון. לעומת זאת, מאפייני הזרימות העונתיות במאדים דומים לדיונות יבשות בכדור הארץ. כאשר הדיונה נערמת עד גובה מסוים, חול מתחיל לגלוש מפסגתה, וזה ככל הנראה מה שקורה גם במאדים.
לפי ההיפותזה החדשה, מולקולות המים שזוהו ב-2015 לא הגיעו לפני השטח מנביעות תת-קרקעיות, אלא מהאטמוספרה הדלילה של מאדים. עם זאת, החוקרים עדיין אינם יודעים לומר כיצד מולקולות מים מהאטמוספרה מזרזות את זרימות החול בקיץ המאדימי.
כך או כך, נראה שמאדים היום הוא כוכב לכת יבש לגמרי, עם כמויות קטנות של מים באטמוספרה וקרח בקטבים, אבל בלי מים נוזלים בשום מקום על פני השטח.