איך זה שאסטרואיד אחד לבד מעז

 

אלפי סלעי חלל אימתניים מרחפים להם בקרבת כדור הארץ, ממש מעבר לפינה. האסטרואידים הם הצאצאים הקטנים והשובבים של מערכת השמש ומספיקה סטייה מזערית במסלולו של אסטרואיד אחד קטן, על מנת להכניסו למסלול ישיר לפגיעה חזיתית בכוכבי הלכת הפנימיים וביניהם, כדור הארץ שלנו. המין האנושי, כמובן, אינו יושב בחיבוק ידיים, ובשנת 2015, הקים האו"ם צוות שמטרתו לדון בפתרונות השונים להצלת כדור הארץ באמצעות הסטת האסטרואיד או חיסולו. מחקר שהתפרסם החודש בכתב העת "פיזיקה ניסיונית ותאורטית" מציע כי הפתרון ההוליוודי של שיגור פצצה גרעינית אל תוך מכתש שעל פני האסטרואיד, הוא ככל הנראה הפתרון המוצלח ביותר.

 

פתרון פיצוץ האסטרואיד המוכר מהסרט ארמגדון, זכה עד היום ליחס בקורתי ומעט מזלזל מצד החוקרים. יש הטוענים, כי פיצוץ גרעיני הוא אינו מבוקר, ואף יכול להחמיר את הפגיעה, או אף לגרום לפגיעה רבת-רסיסים. השיטה המועדפת יותר שנידונה ברצינות בשנים האחרונות, היא הסטת האסטרואיד באמצעות גשושית, בין אם באמצעות התנגשות ובין אם באמצעות ניצול כוח הכבידה שלה. למשל, נאס"א (סוכנות החלל האמריקאית) ו-ESA (סוכנות החלל האירופית) מתכננות בשנים האחרונות את משימת AIDA, ראשי תיבות שמשמעותן "פגיעת אסטרואיד והערכת הסטתו". 

 

יש לזכור כי גם הסטה מזערית שמתבצעת ממרחק רב, עשויה לחולל שינוי משמעותי דיו במסלול האסטרואיד ולהסיטו מפגיעה בכדור הארץ. לכן פתרון הסטת האסטרואיד הוא אלגנטי, ללא ספק, אולם הבעייתיות הטמונה בו, היא שצריך להפעיל אותו ממרחקים עצומים. מכאן, ככל שגילוי האיום נעשה בטווח זמן קצר יותר, הבעיה גדלה. 

 

 

 

 

באופן טבעי, וכך מדגישים גם החוקרים החתומים על המאמר, הפתרון היחיד שיציל את העולם במקרה כזה הוא שיגור של פצצה גרעינית לעבר האסטרואיד. השאלה החשובה היא כמה אנרגיה דרושה. לשם כך ערך הצוות הדמיות של פיצוץ אסטרואיד על ידי פצצה גרעינית, וחישב את עוצמת הפצצה שתידרש לחיסולם המוחלט של הסלעים השמימיים. לצורך כך נבנו דגמים מלאכותיים וזעירים של אסטרואידים סלעיים. הדגמים התבססו על שרידי האסטרואיד, אשר נמצאו באגם צ'ברקול ברוסיה, לאחר שהתפוצץ בקול תרועה רמה בשנת 2013 מעל שמי העיר צ'ליאבינסק. האסטרואידים ה"סינטטיים" הללו הוכנסו על שלל צורותיהם, לתא וואקום, שם הוקרנו בפולסים קצרים ומדויקים של קרן לייזר, על מנת לפוצצם. 

 

לאחר ניסיונות מרובים החוקרים יכלו לקבוע, לראשונה, את כמות האנרגיה שתידרש לריסוק טוטאלי של אסטרואיד ממוצע: 650 ג'אול לכל גרם של אסטרואיד. (יחידת מידה של אנרגיה: ג'אול אחד שווה בערך לאנרגיה של גוף שמסתו קילוגרם אחד הנופל מגובה 10 סנטימטרים.) אם מחשבים את האנרגיה שדרושה בכדי להיפטר מאסטרואיד סלעי בקוטר של כ 200 מטר, מגיעים למסקנה שדרושה פצצה גרעינית של כ-3 מגהטון, פי 200 מהפצצה שהונחתה על הירושימה. 

 

לטענת החוקרים, אם הפיצוץ יתרחש בעומקו של מכתש על פני האסטרואיד, או בחלל פנימי בתוכו, אנרגיה של 500 ג'אול בלבד לגרם תעשה בקלות את העבודה. כל מה שנותר לקוות הוא, שאם יתגלה יחסית מאוחר אסטרואיד במסלול התנגשות ישיר עם כדור הארץ, יימצא בו מכתש עמוק במיוחד. אחרת, נקווה שברוס וויליס וצוות הקודחים שלו עדיין זמינים.