"הדינוזאורים נכחדו כי לא היתה להם תוכנית חלל", אמר פעם סופר המד"ב לארי ניבן, "ואם אנחנו ניכחד כי גם לנו לא תהיה תוכנית חלל, זה יגיע לנו!"
בשנים האחרונות מנטרים תצפיתנים מרחבי העולם את השמים, במאמץ לגלות אסטרואידים ושביטים ולחשב את מסלולם. כיום הם עוקבים אחר כ- 12,000 גופים וכמה מאות מהם אפילו מוגדרים כבעלי סיכוי קטן לפגיעה בכדור הארץ, אם כי טרם התגלה גוף המצוי במסלול התנגשות עם כדור הארץ. ועדיין, כיום אנחנו מכירים יותר מתמיד בנחיצות התאגדות עולמית כנגד איומים עתידיים, במיוחד לאחר שבשנת 2013 התפוצץ אסטרואיד קטן מעל צ'ליאבינסק ברוסיה וגרם להרס ופציעות רבות.
בשנת 2015, הקים האו"ם צוות שאמור להתכונן להציל את כדור הארץ. מבין הרעיונות השונים שעלו אפשר למנות את פיצוץ האסטרואיד באמצעות נשק גרעיני (למישהו יש את המספר של ברוס וויליס?), הסטתו באמצעות מטען חשמלי, ואפילו צביעת האסטרואיד בשחור כדי שאור שמש שיפגע בו יסיט אותו.
כיום השיטה המועדפת היא הסטת האסטרואיד באמצעות גשושית. NASA (סוכנות החלל האמריקאית) ו- ESA (סוכנות החלל האירופית) מתכננות את משימת "AIDA", ראשי תיבות שמשמעותן "פגיעת אסטרואיד והערכת הסטתו". וכשאנחנו אומרים "פגיעת אסטרואיד" אנחנו לא מתכוונים פגיעה בנו, אלא פגיעה שלנו בו: בגשושית AIDA מתוכנן להיות חלק הקרוי DART ("חץ") שנועד להתנגש באסטרואיד בעצמה ולנסות להסיטו:
אפשרויות נוספות שנשקלות הן לארוז את האסטרואיד בשק גדול או להטיס לצידו גשושית מספיק גדולה, מספיק זמן, כדי להסיט את מסלולו באמצעות כוח המשיכה של הגשושית. ואמנם כל אלה נראים טוב על הנייר אבל בואו נודה: ייקח עוד כמה שנים טובות עד שנפתח את הטכנולוגיה שבאמצעותה נוכל ליישם רעיונות אלה. אילו היינו צריכים להתמודד עם אסטרואיד גדול ומסוכן בקרוב, כנראה היינו נכשלים במשימה.
אל דאגה! אין סכנה שמשהו כזה יקרה בשנים הקרובות.
ובכל זאת,
כדאי להתכונן, ליתר ביטחון, לא? אחרי הכל, אי אפשר להסתמך על צדק שיגן עלינו כל הזמן מפני אסטרואידים. רגע, מה... צדק מגן על כדור הארץ?