סוכנות החלל האמריקאית רוצה לשגר משימה ראשונה לחקר המדיום הבינכוכבי. הגשושית, שנקראת לעת עתה "הגשושית הבינכוכבית", תהיה מהירה פי חמישה מכלי הטיס המהיר ביותר בהיסטוריה, ניו-הורייזונס – ותרחיק לכת עד 1,000 יחידות אסטרונומיות מהשמש, כלומר 1,000 פעמים המרחק בין השמש לכדור הארץ.
הגשושית הבינכוכבית, פרי שיתוף פעולה בין נאס"א למעבדה לפיזיקה יישומית באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, תהיה המשימה הבינכוכבית הראשונה של האנושות. עד היום שוגרו חמש גשושיות שצברו את המהירות הנדרשת כדי להשתחרר מכוח הכבידה של השמש – ולצאת ממערכת השמש: וויאג'ר 1, וויאג'ר 2, פיוניר 10, פיוניר 11 וניו הורייזונס. נכון להיום, רק וויאג'ר 1 ו-2 יצאו מההליוספרה, בועת החלקיקים והשדות המגנטיים שמייצרת השמש שלנו, ונכנסו לחלל הבינכוכבי.
תמרון גורלי
המשימה המוצעת של נאס"א ואוניברסיטת ג'ונס הופקינס תהיה המשימה הייעודית הראשונה לחקר המדיום הבינכוכבי, והאינטראקציה בין חלקיקי השמש לחלקיקי הכוכבים הסמוכים. לשם כך, הגשושית הבינכוכבית תנסה לעשות את הבלתי אפשרי ולגמוע בפרק זמן סביר של 20 שנה מרחק של 1,000 יחידות אסטרונומיות – פי 10 מהמרחק שגמעו הוויאג'רים ב-35 שנה.
Interstellar_Probe_Poster_Final.jpg
כדי לטוס מרחק גדול יותר בזמן קצר יותר צריך לטוס במהירות רבה יותר. וכדי לטוס 1,000 יחידות אסטרונומיות ב-20 שנה, החללית תצטרך להגיע למהירות בלתי נתפסת של 320,000 קמ"ש, או כ-124 ק"מ בשנייה – פי חמישה מכלי הטיס המהיר בהיסטוריה. לשם כך מתכוונים מתכנני הגשושית הבינכוכבית לעשות היסטוריה נוספת – ולערוך תמרון מסוג מקלעת כבידתית מסביב לשמש.
ככלל, כל הגשושיות הבינכוכביות צברו את המהירות הנדרשת כדי להשתחרר מבאר הכבידה של השמש על ידי תמרוני מקלעת כבידתית מסביב לכוכבי הלכת. מאחר שהשמש מסיבית בהרבה מכוכבי הלכת, היא יכולה לתת את "הדחיפה" הטובה ביותר. אירונית, כדי לצאת ממערכת השמש כדאי לטוס קודם מסביב לשמש.
אבל כדי לערוך תמרון כזה מסביב לשמש, ולמעשה "לגנוב" לה חלק מהמומנטום, צריך להתקרב לשמש עד כדי 1.6 מיליון ק"מ, מרחק שיחשוף את הגשושית לטמפרטורות של 2,480 מעלות צלזיוס. גם כאן המשימה השאפתנית תקבע שיא חדש, שכן משימת פרקר סולאר פרוב, שמקיפה את השמש בימים אלה ממש, לא תגיע אלא לרבע מהמרחק הזה במעבר הקרוב ביותר שלה ב-2025.
לעזוב את מערכת השמש תוך 15 שנה
כמובן, בינתיים מדובר בהצעה בלבד. הגשושית הבינכוכבית הראשונה הוצעה על ידי המעבדה להנעה סילונית (JPL) של נאס"א כבר ב-1999 – על בסיס של מפרשית שמש – ולא יצאה לפועל. לעומתה, הגשושית הבינכוכבית של המעבדה לפיזיקה יישומית של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס (שגם בנתה את הפרקר סולאר פרוב) נמצאת בשנה הרביעית והאחרונה של בדיקת ההיתכנות. אחר כך תפרסם דו"ח מלא, הכולל מסלולים אפשריים, תגדיר את המטרות המדעיות ותאפיין את החיישנים הנדרשים כדי להשיג אותן.
אם משימת הגשושית הבינכוכבית אכן תצא לפועל, היא תשתגר במהלך העשור הבא ותגיע לחלל הבינכוכבי כעבור 15 שנה. שלא כמו הוויאג'רים 1 ו-2, שנשלחו לחקור את כוכבי הלכת החיצוניים ומהם המשיכו הלאה בדרכם, הגשושית הבינכוכבית תהיה מצוידת בחיישנים הנכונים כדי לחקור את גבול ההליוספרה. זאת ועוד, כבר ב-2025 צפויות שתי הגשושיות הוותיקות לאבד את מקור הכוח שלהן, כך שלא יוכלו עוד למדוד את החלקיקים הבינכוכביים – או לשדר את הנתונים חזרה לכדור הארץ.
640px-PIA22835-VoyagerProgram&Heliosphere-Chart-20181210.png
