המשרד לתיאום הגנה פלנטרית (PDCO) של נאס"א הודיע כי מערכת Asteroid Terrestrial-impact Last Alert System, או ATLAS, היא הראשונה בעולם שסורקת את כל שמי הלילה של כדור הארץ מדי 24 שעות בחיפוש אחר עצמים קרובי-ארץ (NEO’s) שעלולים לעשות את דרכם אלינו.
מערכת אטלס, המתופעלת במשותף על ידי המשרד להגנה פלנטרית והמכון לאסטרונומיה של אוניברסיטת הוואי, הורכבה עד כה משני טלסקופים – בהר הגעש הליקאלה ובהר הגעש מאונה לואה, שניהם בהוואי. כעת נפרשו שני טלסקופים נוספים ברשת – הפעם בהמיספרה הדרומית: טלסקופ אטלס במצפה הכוכבים אל סאוסה וטלסקופ אטלס במצפה סאתרלנד שבדרום אפריקה.
Low-Res_southafrica.jpg
שני הטלסקופים החדשים בהמיספרה הדרומית מאפשרים לאטלס לצלם את שמי הלילה גם כשבהוואי אור יום, כאשר לכל אחד מארבעת הטלסקופים יכולת לצלם בחשיפה אחת יריעת שמיים בגודל של פי 100 מגודל הירח המלא. כך יוצא שמערכת אטלס מצלמת כל נקודה בשמיים מדי 24 שעות.
מערכת אטלס נבנתה במיוחד כדי לספק התראה של הרגע האחרון מפני פגיעה אפשרית של עצמים קרובים יחסית – קרובים יותר מהמרחק בין הארץ לירח, בערך 384,000 ק"מ. למערכת יכולת לזהות אסטרואידים קטנים (בקוטר של פחות מ-20 מטרים) מספר ימים לפני שהם פוגעים בכדור הארץ, ואסטרואידים בינוניים (בקוטר של עד 100 מטרים) מספר שבועות לפני הפגיעה. עד היום גילתה אטלס למעלה מ-710 אסטרואידים, מהם 72 אסטרואידים המסכנים את כדור הארץ, ו-66 שביטים. למעשה, שני אסטרואידים קטנים שאטלס גילתה – MO 2019 ו-LA 2018 – אכן הגיעו לכדור הארץ (ונשרפו באטמוספרה).
אסטרואידים מתגנבים
הרחבת אטלס מרחיבה משמעותית את יכולת הגילוי וההתראה של האנושות, בדגש על אסטרואידים קטנים וקרובים, אבל היא אינה מבטיחה כיסוי של 100%.
ראשית, חלק מהאסטרואידים מגיעים מכיוון השמש, כלומר האסטרואידים נמצאים באופוזיציה ביחס לכדור הארץ והשמש המסנוורת לא מאפשרת לנו לגלות אותם. זאת בעיה שכרגע אין לה פתרון טכנולוגי משביע רצון – והחשש הוא מפני עצם שיגיח פתאום מכיוון השמש. כך, למשל, ב-15 בפברואר 2013 פגע בכדור הארץ אסטרואיד בקוטר של כ-20 מטרים. המטאור התפוצץ באוויר מעל צ'ליאבינסק שברוסיה, ומעוצמת ההדף נפצעו כ-1,500 בני אדם ונגרם נזק לכ-3,000 מבנים. לתושבים לא הייתה כל התראה מראש, שכן האסטרואיד הגיע מכיוון השמש.
בעיה אחרת היא הקושי של טלסקופים מבוססי-ארץ לזהות אסטרואידים כהים מאוד, שמשקפים חזרה מעט מאוד מאור השמש שפוגע בהם. כדי לפתור את הבעיה הזו, בשנה שעברה אישרה נאס"א לפתח טלסקופ חלל ייעודי בתחום התת-אדום בשם NEO Surveyor. אמנם האסטרואידים הכהים אינם משקפים מספיק אור, אבל השמש עדיין מחממת אותם – וטלסקופ חלל שכזה יוכל לזהות את חתימת החום ובכך לגלות ולאפיין גופים קרובי-ארץ שעושים את דרכם אלינו. NEO Surveyor עתיד להשתגר ב-2026, לכל המוקדם.
neo-surveyor-web_pn6ZYD6.width-1320.jpg
להסיט אסטרואיד
כמובן, התראה היא רק צד אחד של משוואת ההגנה הפלנטרית. בנובמבר אשתקד שיגרה נאס"א את משימת Double Asteroid Redirection Test, או דארט (DART) – הניסיון הראשון של האנושות להסיט אסטרואיד ממסלולו באמצעות התנגשות. באוקטובר 2022, הגשושית תתנגש בעוצמה באסטרואיד קטן בשם דימורפוס ותנסה לשנות את מסלולו סביב אסטרואיד גדול יותר בשם דידימוס.
דימורפוס מקיף את דידימוס ממרחק של 1.2 קילומטר, והוא משלים הקפה סביב האסטרואיד מדי 11.9 שעות. פירושו של דבר שדימורפוס הקטן מקיף את האסטרואיד הראשי במהירות איטית מאוד של פחות מ-10 ס"מ לשנייה (כשליש קמ"ש). בנאס"א מקווים שהפגיעה תאט את הקצב הזה ב-1 מ"מ לשנייה, ובסך הכול להאריך את המסלול של דימורפוס בעשר דקות.
הבעיה היא שקשה למדוד ערך קטן כל כך כמו שינוי של 1 מ"מ לשנייה במסלול של אסטרואיד. מסיבה זו נבחר דווקא האסטרואיד הכפול, אשר יאפשר למדענים למדוד את השינוי במסלול האסטרואיד הקטן לא על רקע החלל העמוק אלא ביחס לאסטרואיד הגדול. המבחן האמיתי של משימת דארט יגיע רק ב-2027, כשאת האסטרואיד דימורפוס תבקר משימת המשך של סוכנות החלל האירופית בשם הֶרָה. הגשושית הרה תערוך את המדידות המדויקות שינסו לכמת את השינוי במסלול, במהירות ובציר של דימורפוס.