מחר, 22.4, מציינים כמיליארד בני אדם בכל העולם את יום כדור הארץ 2022, במטרה לעורר מודעות לנושאים שונים הקשורים בהגנה על כוכב הלכת שלנו, כגון התחממות גלובלית, זיהום פלסטיק וזיהום אוויר, שימור ושחזור, מדע וחינוך. אבל עד לפני כמה שנים,א דימוי עולמנו הוגבל למפות תבל דו-ממדיות. לא דמיינו את עולמנו ככוכב לכת במכלול העצום של מערכת השמש. את השינוי התפיסתי הזה אינו חבים לתמונות שלנו מהחלל – בהתחלה מהחלל הקרוב ובהמשך מהחלל הרחוק והעמוק.
תצלומים כמו "זריחת הארץ" של אפולו 8 ו"הגולה הכחולה" של אפולו 17 הם הפופולריים והמשפיעים ביותר בכל המאה העשרים. תמונות של כדור הארץ מהחלל שינוי לעד את האופן שבו אנו רואים את עצמנו. הן גרמו לנו להעריך מחדש את הבית האחד שיש לנו, ולשתף פעולה מעבר לגבולות מדיניים כדי לשמור עליו.
הנה הסיפור מאחורי 10 התמונות האיקוניות ביותר של כוכב הלכת ארץ:
התמונה הראשונה של כדור הארץ מהחלל
לא נעים להודות, אבל התמונות הראשונות של כוכב הלכת שלנו מהחלל צולמו על ידי טילי V-2 מתוצרת גרמניה הנאצית. קבוצת המדענים והמהנדסים מתוכנית הטילים של היטלר ובהובלת ורנר פון בראון – מי שלימים יוביל את פרויקט אפולו – עבדה כעת בשירות ארה"ב. ב-24 באוקטובר 1946, הקבוצה של פון בראון עשתה היסטוריה כששיגרה V-2 מבסיס הטילים וייט סנדס שבניו מקסיקו ועליו מצלמת 35 מ"מ. הרקטה הגיעה לגובה 104 ק"מ מעל פני הים, קצת מעבר לקו קרמן, לפני שהתרסקה חזרה על הארץ. הפילם שנשמר בקופסת מתכת מיוחדת שרד את ההתרסקות – ופון בראון ואנשיו היו האנשים הראשונים שחזו בכדור הארץ מהחלל.
מבט ראשון על כל כדור הארץ
ב-1966 עלה סטודנט בשם סטיוארט ברנד על גג גורד שחקים והבחין בכך שגורדי השחקים בקו הרקיע של העיר אינם מקבילים. הוא ידע, כמובן, שהעולם עגול – אבל הוא מעולם לא ראה אותו מתעגל בפועל. זמן קצר קודם לכן, ברנד שמע את האדריכל, הממציא והוגה הדעות באקמינסטר פולר מזהיר מפני האסונות הסביבתיים הצפויים לאנושות אם זו תמשיך לחשוב על העולם כשטוח ואינסופי. עלה בדעתו של ברנד שכולם צריכים לראות את כדור הארץ כמערכת שלמה. מדוע, תהה ברנד, עוד לא ראינו תצלום של כל כדור הארץ? למחרת היום הזמין ברנד מאות סיכות עם השאלה הקונספירטיבית “Why haven’t we seen a photograph of the whole Earth yet?”. את הסיכות הוא מכר בקמפוסים של קולומביה, ברקלי, סטנפורד ו-MIT. הוא שלח אותן בדואר לנאס"א, לאו"ם, לקרמלין, ולעוד אנשי רוח ידועים.
האמת היא שנאס"א לא פרסמה תצלומים של כל כדור הארץ לפני 1966 כי אלה עוד לא צולמו. מדוע? כי ממסלול לווייני נמוך (LEO) פשוט לא ניתן ללכוד את כל כדור הארץ בפריים אחד. גם האסטרונאוטים בתחנת החלל הבינלאומית הנמצאת בגובה של כ-400 ק"מ, לא רואים אלא כשליש מכדור הארץ בכל רגע נתון. כדי לצלם את כל כדור הארץ צריך להתרחק הרבה יותר. וב-11 בדצמבר 1966, כחצי שנה אחרי שעלה ברנד על הגג (ובלי כל קשר לקמפיין המשונה שלו כמובן), הלוויין הגאוסטציונרי הניסיוני ATS-1 צילם את כל דיסקת כדור הארץ מגובה של כ-37,000 ק"מ מעל פני הים.
צילומי כדור הארץ כולו מהחלל היוו השראה לאנשים רבים ותרמו לתפיסה של מערכת אקולוגית אחת שיש להגן עליה. גם ברנד השתמש לבסוף באחת מהן לכריכת המהדורה הראשונה של קטלוג כדור הארץ השלם (Whole Earth Catalog), שהיה אחד ממעוזי התנועה הסביבתנית של שנות השישים.
האדם הראשון שצילם את כדור הארץ
רוב הציבור פחות התעניין בתמונות של כדור הארץ כל עוד הן צולמו על ידי לוויינים, כלומר על ידי רובוטים. התצלומים הללו הפכו לאיקונות תרבותיות רק עם שיגור אפולו 8, כשמאחורי המצלמה היו בני אדם בשר ודם שסיכנו את חייהם בהרפתקה היסטורית – להקיף את הירח.
בנאס"א ציידו את צוות אפולו 8 במצלמות כדי לצלם את הירח, אבל הם הרבו לצלם את עולם הבית שלהם. גם הדיווחים השוטפים בכלי התקשורת הופנו בהדרגה לאחור, לנקודת המוצא. האסטרונאוט ג'יימס לוול דיווח שהוא מביט בכדור הארץ מבעד לחלון, והחלון גדול יותר מכדור הארץ כולו. בהמשך עדכן: "כעת כדור הארץ חולף בחלון שלי. הוא פחות או יותר בגודל קצה האגודל שלי". את התמונה הזאת צילם כפי הנראה האסטרונאוט ויליאם אנדרס ב-21 בדצמבר 1968, מגובה של כ-30,000 ק"מ מעל פני הים.
זריחת הארץ – Earthrise
מצב הגעגועים לא השתפר כשצוות אפולו 8 נכנס למסלול סביב הירח. פרנק בורמן תיאר את הירח כ"חיזיון רחב-ידיים של בדידות וקדרות". ג'יימס החרה החזיק אחריו: "הבדידות של הירח מעוררת יראת כבוד. היא גורמת לך להבין בדיוק מה השארת מאחור, שם בכדור הארץ. מכאן, כדור הארץ הוא נווה מדבר נהדר במרחבים האינסופיים של החלל".
ב-24 בדצמבר 1968, ערב חג המולד, הגיחה אפולו 8 מהצד הרחוק של הירח וחודש הקשר עם האסטרונאוטים מוכי הגעגועים. רצה הגורל ובעת ההקפות הדרמטיות זרח כדור הארץ על הירח, מחזה מרהיב שהונצח במצלמתו של ויליאם אנדרס. ב-2003, למשל, מגזין 'לייף' בחר ב"זריחת הארץ" של אנדרס למקום הראשון ברשימת "100 התצלומים ששינו את העולם".
והיום המכתש הימני שבתמונה נקרא "זריחת הארץ אנדרס".
כדור הארץ משתקף בקסדה של באז אולדרין
זהו פרט מתוך התמונה המפורסמת ביותר מהנחיתה על הירח, וצילם אותה ניל ארמסטרונג ב-21 ביולי 1969 במצלמת 70 מ"מ. בתמונה אנחנו רואים את באז אולדרין עומד על הישימון הירח, אבל עיקר הפוקוס הוא בקסדה שלו: משתקפים בה ארמסטרונג, רכב הנחיתה הירחי העיט וממש בקטן – גם כדור הארץ שלנו. זאת התמונה הראשונה בהיסטוריה של כוכב הלכת ארץ שצולמה במקרה, בטעות, כהשתקפות.
הגולה הכחולה
וזאת התמונה המפורסמת ביותר של כוכב הלכת ארץ, ובין התמונות המשועתקות ביותר בהיסטוריה בכלל. לא פלא שהשתמשו בה גם לדגל יום כדור הארץ. כשאנחנו חושבים על העולם שלנו, ובהשאלה גם על האנושות, אנחנו מדמיינים את התמונה הזאת. אבל למה? מה כל כך מיוחד בה?
את "הגולה הכחולה" צילם כפי הנראה האריסון שמיט, אם כי הקרדיט ניתן לכל צוות אפולו 17, המשימה המאוישת האחרונה לירח. לא זאת בלבד שאיכות הצילום השתפרה מאז המצלמות שעמדו לרשות אפולו 8, שמיט צילם את העולם כשהשמש נמצאת בדיוק בגבו – כך שכל דיסקת הארץ מוארת וזוהרת.
"הגולה הכחולה" צולמה ב-7 בדצמבר 1972, ממרחק של כ-29,000 ק"מ – ובקצה העליון של התמונה אפשר לראות את ישראל. המראה הזכיר לצוות גולות משחק, ומכאן השם.
נקודה כחולה חיוורת
ב-1977 שוגרו שתי גשושיות וויאג'ר למסע חסר תקדים במערכת השמש. הן הקיפו את כוכבי הלכת הפנימיים כדי לצבור מהירות, ולאחר מכן ביקרו לראשונה בכוכבי הלכת החיצוניים צדק, שבתאי, אורנוס ונפטון.
רגע לפני שוויאג'ר 1 עזבה את מערכת השמש, האסטרופיזיקאי קרל סייגן ביקש מנאס"א לסובב את הגשושית ולצלם "דיוקן משפחתי" של כוכבי הלכת. ב-14 בפברואר 1990, וממרחק של 6 מיליארד ק"מ מכדור הארץ, הגשושית צילמה את כדור הארץ כפיקסל אחד, כחול וחיוור, התלוי על קרן אור מהשמש. קרל סייגן כתב (תרגם: דרור בורשטיין):
"כדור הארץ הוא בימה קטנה מאוד בתוך זירה קוסמית רחבת ידיים. חשבו על נהרות הדם שנשפכו בידי כל אותם מצביאים וקיסרים על מנת שיוכלו, אפופי תהילה וניצחון, להפוך לאדונים של חלק קטן מנקודה. חשבו על מעשי האכזריות האינסופיים שנעשו בידי תושבי פינה אחת של הפיקסל הזה כלפי התושבים של פינה אחרת של הפיקסל, שכמעט אין להבחין ביניהם. עד כמה תכופות אי-ההבנות שלהם, עד כמה להוטים הם להרוג זה את זה, עד כמה לוהטות שנאותיהם. ההתרברבויות שלנו, החשיבות העצמית המדומיינת שלנו, אשלייתנו לפיה יש לנו מקום מיוחס ביקום – נקודת האור החיוורת הזאת קוראת על כל זה תִּגָּר".
אדם בחלל
ב-1984 היתה זו הפעם הראשונה שנאס"א ניסתה את מערכת ההנעה האישית, שאפשרה לאסטרונאוט ברוס מקנדלס לרחף חופשי, ללא כבל בטיחות שיקשור אותו למעבורת החלל צ'לנג'ר. מעבורת החלל אמנם תחתיו אך הצילום הזה לוכד את מקנדלס במסלול סביב כדור הארץ, כאילו הוא לבד בחלל - רק הוא וספינת החלל האדירה שהיא ביתנו: כדור הארץ.
כדור הארץ מצולם מכוכב לכת אחר
אילו היינו עומדים על מאדים ומביטים לשמיים בשעות הערב, כך היה נראה עולם הבית שלנו. את התמונה הזאת, שהיא התמונה הראשונה של כדור הארץ מפני השטח של מאדים – או של כל כוכב לכת אחר ביקום – צילם הרובר ספיריט של נאס"א ב-11 במארס 2004.
כדור הארץ דרך טבעות שבתאי
מאז "נקודה כחולה חיוורת" לא צולמו תמונות של כדור הארץ ממערכת השמש החיצונית – עד שהגיעה הגשושית קאסיני של נאס"א למערכת שבתאי.
כמובן, אי אפשר לצלם את כדור הארץ משבתאי מבלי לשרוף את המצלמה, שכן הוא קרוב מדי לשמש. לכן הצוות בקאסיני המתין לליקוי שאירע ב-15 בספטמבר 2006: כששבתאי נעמד בדיוק בין הגשושית לבין השמש, טבעות שבתאי המלכותיות זהרו וביניהן הציץ כדור הארץ ממרחק של כ-2 מיליון ק"מ. בהגדלה מצד שמאל אפשר אפילו לראות את הירח המפוקסל שלנו.