מאדים ממשיך לתעתע בנו – ולהפעיל את הדמיון האנושי: בימים האחרונים רצות ברשתות שתי תמונות שמראות, לכאורה, דלת למערה או פירמידה ומעין ענף או מטה בכוכב הלכת האדום. האמת, כמו תמיד, פשוטה בהרבה.
את הדלת המסתורית צילם ב-7 במארס הרובר קיוריוסיטי של נאס"א במכתש גייל, שהרובר חוקר מאז שנחת שם ב-2012. יצוין כי אם אכן מדובר בדלת סתרים שנחצבה בהר ומובילה – כך לפי תיאוריות קונספירציה שונות – לפירמידה, לבונקר או למערה סודית של מאדימים, יצורים אלה יצטרכו להיות קטנים למדי: הגודל הדלת הוא 30 על 40 ס"מ בלבד. מסיבה זו, אגב, הצוות בנאס"א קורא לפתח "דלת לכלב".
1337_PIA25288-Curiosity_Captures_East_Cliffs-Figure_D-580x580.jpeg
ובכן, מהו הפתח המסקרן? סתם פתח טבעי באבן חול, כלומר שבר, מהסוג שאנחנו מוצאים כאן בכדור הארץ ושם במאדים. יש מספר רב של שברים גיאולוגיים כאלה בתלולית המדוברת, וה"דלת" אינה אלא הצטלבות של מספר שברים – מה שיוצר את הרושם של זוויות חדות שנחצבו במכוון. השבר נגרם כנראה כתוצאה מרעידת אדמה.
49452433583_552f0c04be_c.jpg
בדומה לענן שנראה לנו כמו חתול או פיל, המוח האנושי מחפש אחר תבניות מוכרות בצורות לא מוכרות, הטיה קוגניטיבית בשם פראידוליה. למעשה, התמונה המפורסמת שמככבת באתרי חדשות בארץ ובעולם היא תמונת תקריב מתמונה גדולה יותר. בתמונה המלאה, הצורה משתנה והמוח כבר לא ממש משלים אותה ל"דלת":
1334_PIA25288_FigureA-web-580x264.jpg
עוד לא הספקנו להתאושש מהתגלית המרעישה של מערת חייזרים סודית במאדים, והנה נחת עלינו מטה קסמים מאדימי – לא פחות.
FTsPAAXWIAEVXLS.jpg
כמה ימים אחרי שצילם את ה"דלת" המדוברת, ב-15 במארס, הרובר קיוריוסיטי צילם את התצורה הגיאולוגית הבאה. התצורה נראית כמעין ענפים מתים, או, כפי שנטען ברשת – מטה קסמים מאדימי עתיק.
האמת היא שגם כאן מדובר בתוצר של שחיקה: החומרים הרכים יותר של הסלע נשחקו והשאירו רק את ה"ענפים" הללו. איך זה קרה? ובכן, הקיוריוסיטי לא סתם נשלח למכתש גייל. לפני 4.1 עד 3.7 מיליארד שנה, מכתש גייל היה אגם. זרימת המים למכתש במאדים הקדום יצרה סלעי משקע, בדומה לאגמים כאן בכדור הארץ. מאדים של ימינו הוא מדבר קר ויבש, אבל רוחות עדיין שוחקות סלעי משקע בדומה לזה.
ה"דלת" וה"ענף" מצטרפים כמובן לשורה ארוכה של "ראיות" לקיומם של חיים תבוניים בחלל. במשך מאות ואלפי שנים אסטרונומים הביטו בכתמים הכהים המכתימים את הירח וסברו שאלו הן מַארִיָה, כלומר ימות. במאה ה-20 כבר ידעו כמובן שהירח הוא מדבר ציה, לוהט וקפוא לסירוגין, והכתמים הכהים הם מישורים בזלתיים, תוצר של התפרצויות געשיות, ולכן הם משקפים פחות מאור השמש. אך השמות העתיקים נשארו. כך קיבלנו את "ים השלווה" ו"ים השקט", את "אוקיינוס הסערות" ו"אגם השמחה". ועם המצאת הטלסקופ, אסטרונומים היו משוכנעים שהם רואים תעלות במאדים – בדומה לתעלות ונציה. למעשה, וכפי שידוע לנו כיום, אין גופי מים על פני השטח של מאדים כבר מיליארדי שנים.
640px-Karte_Mars_Schiaparelli_MKL1888.png
