כמו אבן זוהרת הנזרקת לאגם בלילה: טלסקופ החלל ג'יימס ווב צילם תמונה חדשה של מערכת הכוכבים WR 140, ובה אפשר לראות אדוות יפיפיות מהכוכב המתפשטות בחלל.
WR 140 הוא כוכב מסוג וולף-ראייה. כוכבי וולף-ראייה הם כוכבים מסיביים חמים במיוחד, שפולטים רוח שמש חזקה – כלומר מאבדים חומר לחלל בקצב מהיר. WR 140, המרוחק מאיתנו כ-5,600 שנות אור בקבוצת הכוכבים ברבור, מסיבי פי 20 מהשמש שלנו ונמצא בסוף חייו.
אבל WR 140 לא לבד: הוא חלק ממערכת בינארית, או כפולה, של כוכבים. שותפו הוא כוכב מסיבי עוד יותר, במסת 50 שמשות, שעדיין מתיך מימן בליבתו. כך קרה ששני הכוכבים פולטים חומר רב לחלל, במהירויות של כ-3,000 קילומטרים לשנייה.
המעניין הוא, שהשניים מקיפים זה את זה במסלול אקסצנטרי מאוד: במקום שני מעגלים מושלמים סביב מרכז מסה משותף, הם נעים במסלולים אובליים – ובנקודה הקרובה ביותר שלהם אחד לשני, הכוכבים מתקרבים כמעט עד כדי מרחק כדור הארץ מהשמש. בנקודה זו, הרוחות הסולאריות של שני הכוכבים הלוהטים מתנגשים.
אנימציה המראה את האינטראקציה בין הכוכבים. קרדיט: NASA, ESA, Joseph Olmsted/STScI
הרוח הסולארית מהכוכב הצעיר והמסיבי מעיפה ומאיצה את הרוח הסולארית של WR 140 – בעיקר חלקיקי פחמן. התוצאה נדמית כעין טבעות עץ: מאחר ששני הכוכבים משלימים הקפה מדי 7.9 שנים, מופרחת לחלל טבעת חדשה של אבק חם. ומכיוון שג'יימס ווב מצלם בתת-אדום, טלסקופ החלל החדש הוא המכשיר האידאלי לחקר חתימת החום של הטבעות הללו. בתמונה אנו רואים כ-20 טבעות כאלו, ופירושו של דבר כ-160 שנות טבעות.
גולשים רבים תהו בטוויטר לגבי הקרניים הכחולות הבוקעות מהכוכב. אלו הם קווי עקיפה, או דיפרקציה, הנוצרים מפגיעת הגלים מהעצם בעדשה של ווב – בדומה למה שקורה כשאנו מצלמים פנס רחוב בלילה. לעומתם, הטבעות האדומות בתמונה אמיתיות לחלוטין: הן שם בחלל, מתפשטות ומתקררות מסביב ל-WR 140.